כשבשבועות האחרונים מצאתי יותר ויותר מסמכים חשובים צבועים במיטב צבעי הקשת לאחר שטעמו מנחת זרועה של הקטנה, כששוב מצאתי את עצמי מנסה להתרכז מול המחשב אך מוחי טרוד בהמצאת סטארט-אפ שיאסוף את כל הצעצועים מסביבי, וכששורות במחשב התמלאו להן במילים מתוך שירי חגים והווי הגן, הבנתי שצריך לעשות לזה סוף.

סוף - לבנות מחיצה שתפריד בין חדר המשחקים לחדר העבודה.

נשמע פשוט?

אז זהו, שלא...

"יום ראשון על הבוקר אני אצלך, טוב?, יום יומיים הכל מאחורייך החדר נקי פיקס כמו חדש..." - כך רועי (להלן שיפוצניק מספר 1).

מלאת כוונות טובות, מצוידת כראוי בקפה שחור (חביבם של השיפוצניקים) ובעוגיות, פינתי את בוקר יום א' מפגישות ועבודה על מנת ללמוד ולהחכים בנושא קירות גבס.

בשעה שמונה עוד הייתי בטוחה שאוטוטו הם מגיעים, בתשע כבר התגנבו ללב מחשבות כפירה והחלטתי להרים טלפון.

שיפוצניק א': "אישתו של השותף שלי בדיוק נכנסה לבית חולים, אנחנו נגיע באיחור של חצי שעה".

(תודה באמת שצלצלתם לעדכן.)

ב-11:00 כבר התחלתי לחשוש, אולי קרה משהו לאישתו של השותף? טלפון נוסף הפיג את חששותיי.

שיפוצניק א': "הכל בסדר עם אישתו של השותף. אנחנו רק מסיימים כאן איזה עבודה קטנה שנשארה מהשבוע שעבר ועוד שעה שעתיים אנחנו אצלך...."

(כאילו???????.)

בשעה 15:00 התקשרתי לומר להם יפה שלום ולא להתראות, ולאחל לאישתו של השותף אריכות ימים.

התוכניות לראות בסוף היום מחיצה לבנה מול עיניי התחלפו באמא עצבנית משחקת עם ילדה מתוקה בחדר אחד גדול, מבולגן שרוב רובו מכוסה יריעות ניילון נגד האבק של השיפוץ שהיה אמור להעשות.

בערב קבענו עם מושיק (להלן שיפוצניק מס' 2) שנתן הצעת מחיר גבוהה ב-400 שקל (נו מילא, העיקר שיבוא) והבטיח שביום ד' בערב הכל מאחורינו.

ושוב, ביטולי פגישות, דחיית עיסוקים, מציאת סידור לילדה שלא תצטרך לשהות כאן בים האבק ותפילה לאלוקי השיפוצניקים שרק יגיע...

יום ד' בבוקר מגיע הטלפון "מצטער, אבל בדיוק הזמינו ממני עבודה גדולה של אמבטיה. אפשר לדחות את השיפוץ ליום ראשון בעוד שבועיים וחצי?"

(מצידי תדחה אותו לדצמבר 2009. שלום ולא להתראות)

רק ביום ראשון שלאחר מכן, ניצב אחר כבוד קיר גבס לבן, נקי ושלם בחדר העבודה/משחקים שלנו...

פרי עבודתו של טל (להלן שיפוצניק מספר 3).

לאחר שהעבודה הושלמה והתשלום הועבר, אמרתי לו שטוב לראות שיש אנשים שרוצים לעבוד ומכבדים את מילתם, וסיפרתי לו על התוכניות שבוטלו בשבוע האחרון.

בתגובה, הוא קם, פנה לתיק המקדחה שלו והראה לי פתק גדול תלוי על צידו הפנימי:

החיים זה מה שקורה בזמן שמתכננים תוכניות אחרות

את זה אישתי הכינה לי אחרי ששוב ושוב חזרתי מתוסכל מעבודות שלא הלכו כמו שצריך, מאנשים שלא שילמו ומתוכניות שלא התממשו לבסוף.

אני משתדל לא לתכנן ולהתכונן, ואז החיים זורמים הרבה יותר טוב, לא ככה?

במילים אלו הוא סיים את ביקורו אצלנו, שתה לגימה אחרונה מהקפה השחור, הותיר כרטיס ביקור בידי ואמר שלום.

אז אם אתם מחפשים שיפוצניק ישר, אמין ישר, דייקן, שלא מתכנן תוכניות, ועוד משאיר לכם ערך מוסף מהשיפוץ, נא לפנות במייל....

(נכתב בחדר העבודה החדש, ה-ל-לו-י-ה!!!)