תור ללחם בברית המועצות הקומוניסטית, המוני מסתערים על הכספומטים בארגנטינה בעת קריסת הבנקים או התור למסכות אב"כ בעת האיום העירקי במלחמה על ישראל אשתקד, אלו התמונות שעלו בדמיוני כאשר חזיתי השבוע בתור למאפיה השכונתית.

המשימה שהוטלה עלי בידי החולה התורן בבית היא "משהו חם, עם שומשום שזה עתה יצא מהתנור". מכיוון שזכרתי לו חסד נעוריו (המרק החם שאירגן לי בשבוע שעבר עם ה-39 מעלות שלי) יצאתי למשימה.

כבר בשלב חיפוש החניה התעוררה בעיה (מעבר לעובדה שאני נוהגת לחנות בחניות שאורכן כפול לפחות מאורך המשפחתית שלנו) - בכל הרדיוס הקרוב למאפיה לא ניתן היה למצוא חניה. לאחר שהמתנתי מספר דקות, זכיתי לחנות בקשיים מרובים, ובאלכסון.

ניסיתי להבין על מה ולמה המאומה, האם מדובר בעוד כמה עשרות נשים מסורות, שבאו למלא אחר גחמות בעליהן הקודחים?, יש מבצע של "קנה 4 באגטים קבל 5 לחמניות? או שמא החליטו בהסתדרות שמחר תחל שביתה כללית במאפיות?.

הסיבה להתנפלות היכתה בי מכיוון בלתי צפוי- הריח- ריבת תותים, אבקת סוכר ובעיקר ריח טיגון שעמד באוויר - סופגניות.

זה המקום לתאר קווים לדמותו של מר ישראלי- הוא לא ממש מקפיד על קלה כחמורה בכל מה שקשור לשמירת שבת, דיני יום כיפור או הנחת תפילין, אבל הוא מקפיד לאכול גפילטע-פיש בראש השנה, אוזני המן בפורים, עוגת גבינה בשבועות וכמובן גולת הכותרת- 500 קלוריות הזוכות לכינוי 'סופגניה' בחנוכה. מסורת עוברת תמיד ועברה דרך הבטן במיוחד אצלנו היהודים.

לאחר שאספתי 3 לחמניות שומשום חמות, והצטרפתי לתור המתבשמים מריח הטיגון, הרהרתי לעצמי שספק רב אם הממתינים בחירוף נפש לסופגניות הטריות יודעים לומר מדוע אוכלים אותם בחנוכה (רמז: זכר לנס פך השמן שאמור היה להספיק ליום אחד והספיק לבסוף להדלקת המנורה במשך 8 ימים), אבל אין ספק שהאחדות הזאת, שמירת המסורת גם אם דרך הבטן - יש בה משהו מחמם לב.

חזרתי הבית כעבר 45 דקות. בשקית אחת לחמניות השומשום, בשניה שתי סופגניות. החולה ביקש "בקשה שלפני המוות" - לזכות ולאכול ולו בפעם האחרונה סופגניה. כעבור שעה החום ירד. נראה לכם שיש מקום לרשימת פטנט על אקמול חדש?