אתם בדרך לגולן, כביש נידח אי שם בצפון ואתם מחליטים לעבור בנחל ההוא שביקרתם בו לפני שנה עם חברים. השילוט הישראלי "החביב" כל כך מבלבל, ואתם מוצאים את עצמכם על פרשת דרכים, מתלבטים האם לפנות ימינה או שמאלה.

את טוענת בוודאות כי את זוכרת שהפניה היא שמאלה, ואילו בעלך מתעקש שהפניה היא ימינה. מכיוון שהוא גם האוחז בהגה אתם מוצאים את עצמכם כעבור שעה קלה באזור בלתי מזוהה לחלוטין (ככה נראה גבול סוריה???) את, עצבנית ועייפה משגרת לחלל האוויר "אבל אמרתי לך..."

על הוראת קבע שניכם לא שמעתם. תלית לה הודעות על המקרר, התקשרת להזכיר לה ובכל אופן היא שכחה לשלם את חשבון הטלפון. השיחה החשובה שרצית לקיים עכשיו עם הקולגה שלך התחלפה בצליל מונוטוני "קו הטלפון מנותק זמנית עקב אי תשלום". "אבל אמרתי לך לשלם!!!"

מול עקבות רגלים על הרצפה הנקייה שזה עתה שטפת את לא מהססת להפטיר: "כמה פעמים אמרתי לך לא להיכנס הביתה עם נעלים מלוכלכות???"

העשירי לחודש הגיע ושוב אתה מוצא את עצמך נדהם נוכח החיוב החודשי בכרטיס האשראי, ובעיקר נוכח הריביות העצומות שאתה משלם על שירותי הקרדיט- פריסת התשלומים שאשתך ביצעה.

"נו באמת, כמה פעמים אמרתי לך ש-1000 שקל הם פחות מ-100 כפול 10???

אז כמה פעמים בשבוע האחרון קרה אצלכם מקרה כזה או אחר שהסתיים בצמד המילים "אמרתי לך"... או יותר נכון התחיל בצמד המילים הללו?

צמד המילים הללו מהווה בדרך כלל רק את ה"פתיח" לויכוח סוער במיוחד. הרי מי מאיתנו אוהב לשמוע שלא רק שהוא טועה אלא שבן זוגו היה מספיק חכם לצפות זאת מראש בעוד הוא לא?

בחיי נישואים בדיוק כמו בכביש מסתבר שלפעמים "עדיף להיות חכם מאשר צודק".

אז עשו לעצמכם טובה והוציאו את הצמד הזה מן הלקסיקון הזוגי שלכם.

נכון שעכשיו יותר טוב?

אמרתי לכם!!!