הוא שוכב כך, בלתי נשמע, בלתי נראה, וחולם את חלומו. הוא יודע שהוא יכול, הוא יודע שיש בו פוטנציאל, אבל עדיין אין לו אומץ לקום ולפרוח.

מסביבו הכול מלבלב ושר, ורק הוא, רוצה כל כך, חולם כל כך, מחכה כל כך...

הוא קשוב ודרוך, אוסף כל טיפת מים חיים, ליום בו יזכה לומר את מילתו. הוא אינו מוותר לרגע על חזונו, אך עדיין איננו מוכן.

הזמן חולף. אלה שנשאו ראשם אתמול כבר מרכינים אותו היום. כולם ניסו והפגינו את יכולותיהם, פרחו, לבלבו ו...כמשו. אפילו הקוצים הצהיבו והחלו מתפוררים.

הוא יודע שלא תהיה לו עוד הזדמנות, ושאם לא עכשיו אימתי. עוצם חזק את עיניו, נושא ראש, פורץ את מחסום העפר, שולח גבעול זקוף כלפי מעלה, פורש את אשכול ניצניו ופורח.

"בואו, תראו", אני קוראת לילדים - "חצב!"

כולם מתבוננים בו בהתפעלות: "הי חצב, איפה היית עד עכשיו?"

לכל אחד מאיתנו יש חלום, ויש בו גם פוטנציאל. העולם מתנהל גם בלעדינו, ואנחנו לא ממש בטוחים שיש לנו מה לחדש או להוסיף. אנשים עולים לגדולה, וגם יורדים. אולם אף אחד מהם לא מעניק לעולם את המשהו המיוחד הזה שטמון בי או בך.

אף אחד בעולם לא חושב בדיוק כמוך, אף אחד בעולם לא מרגיש בדיוק כמוך. אני אחת, את אחת, אתה אחד - אין עוד!

כל יהודי בדורו, אומרים לנו חז"ל, יכול להיות כמו משה רבנו בדורו. צריך רק לשאוף ולנסות.

כל אדם נולד בשביל לחדש משהו בעולם, להעניק לאנושות את מה שאף אחד אחר אינו מסוגל.

מדהים! כל הפוטנציאל הזה טמון בנו, ואנחנו אפילו לא יודעים.

והחצב, שעולה מתוך פקעת משעממת וחסרת אופי, מתוך ערמות של עפר ואבנים, קורא לנו - יהודי, תתעורר, גם אתה יכול!

והלוואי שכמו החצב, יהיה גם לנו הכוח לאסוף טיפה לטיפה, כל רעיון וכל דבר חוכמה. ולוואי שגם לנו יהיה האומץ, להחליט יום אחד, שהנה, הגיע הזמן - לזקוף קומה כמו חצב, או לשלוח עלי כותרת דקיקים ועדינים כמו סתוונית - ולפרוח.