עוד מעט ותינוק חדש יצטרף למשפחה, הצפייה המתוקה והממושכת עומדת להסתיים. אך לפתע, מבעד למסך התקווה הורוד, חודרים רסיסי מלים אכזריות ממהדורת החדשות האחרונה: "בפיגוע ההתאבדות בחדרה...; שיעור האבטלה...; מדד הקניות לצרכן...

"אולי טעינו?" אתם שואלים את עצמכם, "אולי היינו צריכים לחכות עוד?"

בני ישראל במצריים העתיקה - משועבדים עד כלות הכוחות, כפופי גו, מושפלים ומדוכאים על ידי עם עריץ- אך ממשיכים לשמור על גחלת האמונה, על חיי המשפחה, על התקווה לגאולה.

ולפתע נשמע הכרוז: "כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו!"

אימה! חרדה! איך אפשר? נשים הרות מתבוננות בכרסיהן התפוחות, אבות צועדים כאריות בסוגרם, ילדים מיילים בפחד - מה יהיה?

"אחריות ציבורית", כך חושב עמרם מנהיג הדור, "זה מה שנדרש ממני כרגע". בצער ובכאב הוא מגרש את אשתו יוכבד, כך לא יעמוד בפני הניסיון הנורא, כך לא ייוולדו ילדים למיתה.

ובני ישראל - מביטים במעשיו ועושים כמותו. הקץ לחיי הזוגיות היהודיים, הקץ לאומה הישראלית.

"אבא," פונה מרים בת החמש לאביה עמרם, "אתה יותר רשע מפרעה".

מזעזע - איך בתו של גדול הדור מדברת?!

אבל עמרם, מרגיש שהילדה מנסה להסביר משהו ומקשיב להמשך דבריה: "פרעה גזר רק על הבנים, ואתה - גם על הבנים וגם על הבנות." נכון, הגזרה קשה, אולי יהרגו את כל הבנים, אבל הבנות, הן תוכלנה להמשיך את קיומו של העם.

ועמרם, מחזיר אליו את גרושתו, ואחריו - רואים ועושים כל העם.

מספר חודשים מאוחר יותר אור גדול בביתם של יוכבד ועמרם - תינוק מיוחד, פלא לכל רואיו. ובני המשפחה, עמרם, יוכבד, מרים ואהרון מתענגים ומתפעלים מהתינוק המקסים. לרגע הם שוכחים מן הגזרה האיומה ומאמינים שמתינוק פעוט זה יצא אדם גדול.

וזה התינוק שהושלך אל תוך היאור ונמשה ממנו; התינוק היהודי שגדל בבית פרעה; התינוק שזכה להושיע את העם כולו משעבוד מצרים; התינוק שהוריד תורה משמים, שהוליך את העם במדבר ארבעים שנה, שדיבר אל האלוקים כדבר איש אל רעהו - משה רבנו.

מזל טוב! בכי של תינוק. חיבוק ראשון. רגע של אופוריה. מתוך גלי הכאב והייסורים מופיע פתאום, בהיר כמו השמש, האושר בהתגלמותו. כמו אי בלב ים, כמו נווה במדבר, כמו עין הסערה - לרגע קט אין עבר ואין עתיד, רק הווה נפלא ופעייה עדינה של תינוק.

אתם מלטפים את פניו, סופרים את אצבעותיו, ומתמכרים לנס הקטנטן.

נכון - אולי יהיה קשה מבחינה כלכלית. אולי החיים היום מפחידים ומסוכנים. אולי לא כדאי להביא עוד נשמות לעולם שכזה...

אבל אולי - דווקא הילד הזה, כמו משה בדורו, יזכה להביא לנו את האור?