ישבתי בתחנת האוטובוס, ממתינה לבואו, תוך כדי רפרוף במקומון. מודעות ענק נמרחו על העמודים בצבעי ים ושמיים, כשהן צועקות לעברי: "חופשה של חמישה כוכבים!", "נופש של פעם בחיים!", "חופשה בלתי נשכחת!". כולן מבטיחות מגוון פעילויות, אטרקציות, ארוחות עשירות ומגוונות, חופי ים, בריכה והעיקר, שלגונים בחינם! נזכרתי בחיוך בחוויות האישיות שלי מהחופשה האחרונה (ראו "יוצאים לנופש") וחשבתי על כל אותן עשרות משפחות, הנותרות הרחק מהחופשה הנכספת. יקר מדי.

עדיין, הצורך לנפוש שריר וקיים. מה עושים?

לא תאמינו. הציבור הגדול, בהיותו מבורך בילדים ולא ממש משופע בממון, נאלץ למצוא פתרון יצירתי ומקורי במיוחד - "כסאות מוסיקליים". מה שאומר, שמשפחת כהן משכונת הר-נוף בירושלים, אורזת את מטלטליה ונוסעת לנפוש בבית של משפחת גרוס מבני ברק. בו בזמן, שבני משפחת גרוס על מיטלטליהם וטפם נוסעים לחופשה בביתה, של לא אחרת מאשר משפחת כהן! אגב, יש לציין שמשפחות כהן וגרוס כלל אינן מכירות זו את זו. הן לא נפגשו מעולם וכל הקשר ביניהם התבסס על שיחה טלפונית!

משפחת כהן עתידה אפוא להגיע לבני ברק, לרדת מההסעה ברח' סעדיה גאון 12, לדפוק אצל שטרן מקומה ג', לקבל את המפתח, לעלות עוד קומה לדירה מס' 10 ומרגע זה ואילך, למשך כשבוע ימים, להתנהג בבית משפחת גרוס כבשלה: להשתמש בתנור ובמקרר ("איזה יופי, הכינו לנו שתייה קלה!), לסעוד בפינת האוכל ("אימא תראי, מחכה לנו עוגת שוקולד עם פתק "ברוכים הבאים"!), להשתמש במקלחת ובשירותים ("מממ איזה ריח טוב יש למגבות שהכינו לנו") וכן הלאה. משפחת כהן עתידה לנהוג בדיוק באותו האופן. (גם להם ממתינה עוגה, אבל "פירורים").

בינתיים הבני-ברקים שנופשים בירושלים, מתכננים חוויה של התעלות רוחנית: ביקור בכותל, ברובע היהודי, בקארדו, בעיר דוד, במשכנות שאננים, במוזיאון יד ושם ועוד ועוד, כשעלות השהייה, שהיא ההוצאה הכבדה ביותר נחסכת מהם. משפחת כהן הירושלמית לעומת זאת, מתכוונת באותו שבוע "לחרוש" את אזור המרכז (ובמיוחד את הים!) וגם לה תוכנית עשירה וגדושה.

שתי המשפחות יעלו בו-זמנית על הסעה בכיוון נגדי וגם אם במקרה יחלפו זו על פני זו, הן לא ידעו זאת.

בתום השבוע, לאחר שמלאכת האריזה תסתיים, יחלקו ביניהם בני המשפחה את העבודה וידאגו להשאיר אחריהם דירה נקייה ומסודרת עד כמה שאפשר. (ובסוד אני אגלה לכם, שהאימהות "גרוס" ו"כהן", שתיהן אפו עוגות למשפה המארחת). שתי המשפחות יעלו בו-זמנית על הסעה בכיוון נגדי וגם אם במקרה יחלפו זו על פני זו, הן לא ידעו זאת.

מדהים, נכון?

לא יכול להיות, אתם אומרים? גם אני לא האמנתי. אבל זו המציאות!

אתם ודאי שואלים את עצמכם, איך יכול להיות שמשפחה ממש "תפקיר" את ביתה לאנשים זרים לגמרי ותאפשר להם להשתמש בו כבביתם? ואם הם יחטטו בארונות? או יהרסו את הבית? או חלילה יגנבו דברים יקרי ערך?

טוב, אז חסר לכם מעט מידע פנימי: קודם כל המושג של "הכנסת אורחים", מלבד היותו מצווה מהתורה, הנו דבר שבשגרה עבור חלק גדול מאוד מעמנו - מזמינים לדוגמא, קרובי משפחה של חולה המאושפז בעיר מרוחקת, להתארח בבית בקרבת מקום, או, אם פוגשים אדם בבית כנסת שאין לו מקום לסעוד, מייד מארגנים לו "משפחה מאמצת".

דבר שני, אף אחד לא "יפקיר" את ביתו, ללא שווידא כי מדובר באנשים הגונים. (מספיק להרים טלפון לדודה, שבתה לומדת בבית-הספר עם החברה של הבת, של המשפחה המדוברת ולקבל את האינפורמציה הדרושה). דבר שלישי, כל משפחה מצפה לקבל בחזרה בית שמור במצב טוב ובדומה, גם היא נזהרת לשמור על רכוש המשפחה השנייה. (גם זו מצווה בפני עצמה).

אז כמו שאמרנו, משפחת כהן חזרה לירושלים לאחר שבוע בבני ברק, אדומה ושלוקה משהות מוגזמת בים ומשפחת גרוס שבה לבני ברק מרוממת ומזוככת מהחוויה הרוחנית. שתי המשפחות נדברו ביניהן לשוב על התרגיל המוצלח גם בשנה הבאה.

כך זה עובד כבר שנים ומאות משפחות נהנות כל שנה מנופש מהנה, מבלי להכביד מדי על הכיס.

אגב, מישהו מעוניין בחופשה בבני ברק בשבוע הבא? אני מעדיפה משפחה מחיפה אם אפשר, המון זמן לא ביקרנו בצפון...