כיצד היית מגיב, אילו עברת ליד בית המקדש זמן קצר אחר שחרב; וכאשר אתה מרים את עיניך להתבונן בקודש הקדשים, מקום שאסורה הכניסה אליו לגמרי (מלבד לכהן הגדול, ואף הוא רק יכול להיכנס לשם אחת בשנה - ביום הכיפורים), בדיוק אז יוצא משם שועל? זה בהחלט מעציב, מזעזע, סיבה מוצדקת לבכי.

ובדיוק מאורע שכזה אירע כאשר עברו שם גדולי חכמינו בדור שאחר החורבן, ואכן הם געו בבכי.

כולם, חוץ מרבי עקיבא. אצלו, גרם מחזה שכזה לתגובה של שחוק.

???

כלום יש כאן סיבה מוצדקת לשחוק?

מעשה זה מובא בגמרא בסוף מסכת מכות, ואכן בדיוק את השאלה הזו שאלוהו חבריו של רבי עקיבא, "מפני מה אתה שוחק"?

כך היא הנהגתו של הקב''ה. כל העדר מביא הויה, ומטרה יש לכל טיפה וטיפה של צער שמגיעה לאדם.

תשובתו של רבי עקיבא מפורטת ועמוקה היא, וצריכה לימוד מעמיק כעומקה של הגלות, וכעומקה העמוק יותר של הגאולה. והכלל העולה מן הדברים הוא, שכך היא הנהגתו של הקב''ה. כל העדר מביא הויה, ומטרה יש לכל טיפה וטיפה של צער שמגיעה לאדם. ואם הגלות היא כה ארוכה ומרה, בודאי שהגאולה תהיה פי כמה ארוכה ומתוקה. כי בודאי המטרה של הכל היא בסופו של דבר לטובה, ''כל מה דעביד רחמנא לטב עביד - כל מה שעושה ה' לטוב הוא עושה'', ואם-כן מחוייב המציאות הוא שהכל בסוף הוא טוב, וגם שכל היסורים הקשים והמרים הם - במבט לאחור, כאשר נזכה לגאולה - כדאיים, למרות הקושי.

תגובתם של חבריו של רבי עקיבא, הן הן מילות הסיום של מסכת מכות שבתלמוד הבבלי, וכך הם התבטאו ואמרו: ''עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו''.

דומני שדבריהם צריכים לשמש לנו יותר מאשר פרט הסטורי מענין ('מה אמרו חבריו לרבי עקיבא כשעברו על יד המקדש החרב?'...), וגם יותר מאשר סיומת למסכת מכות - המעידה על גמר לימוד אותה מסכת מהחל ועד כלה. דבריהם משמשים לנו לימוד, כדי לדעת את חשיבותם של דברי רבי עקיבא לדורות.

יש הרי עוד צרות בעולם, במשך הזמן אירעו דברים מעציבים נוספים מלבד היציאה של השועל מבית קודש הקדשים שקרה באותו מעמד.

ודבריו של רבי עקיבא אכן משמשים לדורות כנטפי תנחומין בכל עת צרה וצוקה, בימים ההם ובזמן הזה.

נלמד לראות בכל צרה את הרעיון האופטימי שלימד רבי עקיבא לראות. נכון שיש כאן צרה, גלות, קושי ומכאוב. אך בל נשכח שהקב''ה הוא שמביא את זה, ואם-כן נזכור ש''כל מה דעביד רחמנא לטב עביד''.

בואו ונקח את הרעיון לרובד הבא, שהכל יתגלה בסופו של דבר ככדאי, כי הטובה שתבוא בסוף תהיה רק בגלל ובעקבות הצרה המביאה אותה.

עמוק. אבל חשוב מאין כמוהו.

ונוכל אף אנו להכריז בצורה ברורה, שגם אנחנו שאבנו עוז ותעצומות מאותו שחוק ששחק רבי עקיבא בראותו את אותו שועל.

עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו!!