הבקיאים בתנ''ך יזהו מיד את הפסוק שבכותרת המאמר, כלקוח מספר בראשית. כאשר הגיע זמנו של נח להנצל מהמבול, ניתן לו הציווי המתאים: ''בא אל התיבה''.

במאמר זה נתייחס לפסוק האמור במובן אחר לגמרי, על פי פירוש חסידי שנמסר לנו בשם ה'בעל-שם-טוב' הקדוש, מייסד תנועת החסידות. הפירוש אמנם אינו פשוטו של מקרא (כבר הזכרתי שהוא 'חסידי', לא?), אך הרעיון שבו קצר, תמציתי - ומאיר עיניים.

הנושא הוא: עבודת התפילה.

לא 'תפילה' - כמילה הכוללת אינספור פרטים וענינים, אלא 'עבודת' התפילה.

'עבודה'?

האם התפילה היא 'עבודה'?

אכן כך, הבקיאים שבכם בודאי כבר נזכרים שרבותינו ז''ל למדו את מצות התפילה מן הפסוק הנאמר בקריאת שמע ''ולעבדו בכל לבבכם'', שעליו פירשו: איזוהי עבודה שבלב, הוי אומר זו תפילה.

אם היא נקראת 'עבודה שבלב', אם כך מובן שיש איזה מאמץ מיוחד שצריך להשקיע כדי שתהיה נקראת 'תפילה' כמו שצריך. זו 'עבודה'. והמאמץ הזה צריך שיהיה 'בלב', וזהו מה שיתאים להגדרה של 'עבודה שבלב'.

שמא אינך מרגיש שהתפילה מגיעה עד עמקי לבבך, וההתעלות והדביקות שרצית להרגיש במעשה התפילה איננו נמצא במידה מספקת לשביעות רצונך...

בינתיים דיברנו באויר קצת, הבה ניגש ליישום פרקטי.

האם מצאת שלפעמים תפילתך נאמרת ללא מספיק כוונה? שמא אינך מרגיש שהתפילה מגיעה עד עמקי לבבך, וההתעלות והדביקות שרצית להרגיש במעשה התפילה איננו נמצא במידה מספקת לשביעות רצונך... הרגשה זו היא שכיחה ומצויה. מה שבמיוחד מתסכל הוא, שהאדם לא כל כך יודע כיצד להתגבר על הבעיה. מה עושים כדי לצאת מזה? כמובן שאפשר לתת כל מיני עצות של הכנה לתפילה, אמירת התפילה באריכות, לימוד הענינים כו', אבל הרי בודאי יש אפשרות לשיפור גם ללא הנהגות שהן מעבר ליכולת של אדם רגיל מן השורה, וללא שינויים מפליגים בכל המערכת הרוחנית של האדם. התפילה היא מצוה על כל אדם, לא רק לי ולך ולשאר השלושים וארבע מתוך הל''ו צדיקים שבדור!

על כך באו דבריו של הבעל-שם-טוב, ''בא אל התיבה''. ה'תיבה' היא המילה הנאמרת בתפילה, והעצה היא 'להכנס' לתוך אותה מילה. ברמ''ח אבריך, בשס''ה גידך. אמור את המילה בכל לבבך ובכל מאדך, את כל מהותך תרכז בתוך התיבה הנאמרת. יכבשו הדברים את קרקע נשמתך, את דם התמצית שבך, את כל ישותך. אל תאמר את המילה בפיך, אלא תחיה אותה!

את זה, איך עושים? זו איננה שאלה. עושים.

מנסים, משקיעים, מתאמצים. מי שמנסה מצליח. העיקר שלא להיות לחוץ בזמן, כי זה לא עובד אם ממהרים מדי. צריך לגייס את מלוא הריכוז, להסיח כל דבר אחר מן הלב, ולהשקיע את הדעת במילים היוצאות מן הפה.

מה רצית לשאול? זה קשה? גם אם כן, הרי בכל אופן זה נקרא 'עבודה' שבלב, מה שקל מדי לא נקרא עבודה. כבר אמר אחד ממנהיגי החסידים, (ואגב, זו אימרה יפה לכשעצמה) שתפקידו של הרבי הוא להעמיד את הסולם; החסיד צריך לטפס עליו בעצמו. וחוץ מזה, מנין לך שזה קשה? -עד שתנסה, לא תדע!

ולשאלה האחרונה שרצית לשאול: הרי התפילה תקח המון המון זמן לפי המרשם המובא כאן, וממילא זה לא פרקטי. אתה צודק. אם רצונך שכל התפילה כולה, מתחילה ועד סוף, תהא נאמרת בצורה כזו - זה באמת הרבה. נשאיר את זה לשלושים וארבעה האחרים שכבר הזכרנו אותם לעיל.

אבל לפחות קצת!! בחר לך איזה קטע מסויים בתפילה, אפילו קצר. את אותו קטע אמור בכל הרוממות שתוכל, שם תמצא את היישום הנפלא של 'בא אל התיבה'. זה כבר באמת לא קשה, לא לוקח זמן. שוה הנהגה זו לכל נפש, והתועלת שבה - מי יוכל לשער.

נו, העמדנו לך את הסולם. קדימה, בואו נתחיל לטפס!