היום ארבעים ואחד-שניים-שלושה ימים בעומר.

מה העניין ככה לספור ימים? מה מתווסף בכך שאני מונה והולך כל יום בזמן שהוא עובר?

סתם למנות ימים - לא נשמע כל-כך משמעותי. אם כן, מדוע יש מצווה בתורה לספור את ימי ספירת העומר? מה נמצא בעומקה של מצווה זו?

הרי לכם רעיון:

ראיתי מאמר שנכתב בביטאון כלשהו, אודות עצות לשינוי עצמי. ידוע שבני אדם רבים רוצים להשתנות, ונתקלים בקושי הגדול של ההרגל שלהם. כל אחד חפץ לשנות או לשבור הרגל אחר: אחד רוצה להתמיד בתוכנית ההתעמלות שלו, אחר רוצה לשמור על דיאטה ולהימנע מאכילת מאכלים מגרים. אחד רוצה להימנע מהתפרצויות כעס שקשה לו לשלוט עליהן, ואחר רוצה להיגמל מההרגל לכסוס ציפורניים.

מה העצה לזה?

עצם המודעות לכך שיש כאן 'השגחה' כלשהי, היא כלי בעל-כוח מיוחד ומשמעותי.

אחת העצות המועילות ביותר היא, לתת דין וחשבון עצמי על כל מה שקורה. כאשר מונים וסופרים, כותבים, או עושים פעולה כלשהי לציין את הנושא המדובר - מעצימים את אחד הגורמים החזקים ביותר המסייעים ביד בני אדם להשתנות. כשרושמים את כל מה שנכנס לפה, או עושים סימון על כל כסיסת ציפורניים וכו', הדבר מסייע מאוד לשיפור המגמה הקשה של שינוי הרגלים.

באותו מאמר שראיתי, שנכתב על ידי פרופסור מכובד בתחום שלו, המדווח על תוצאות המחקר שעשה, הוא מציין שהוא לא יודע מדוע ואיך זה מועיל, אך דבר אחד הוא יודע לומר בבטחה - זה אכן מועיל. זה מוכיח את עצמו פעם אחר פעם ככלי יעיל בידי בני אדם הרוצים לשפר, להשתנות, לשבור הרגלים רעים וליצור תחתיהם הרגלים אחרים טובים יותר. עצם המודעות לכך שיש כאן 'השגחה' כלשהי - ואפילו שזו השגחה של אותו אדם על עצמו - היא כלי בעל-כוח מיוחד המסוגל לחולל שינוי משמעותי.

והנה כל אחד מבין שכוחה ותוקפה של עצה זו, נצרך לתנאי אחד בסיסי. והוא, שהאדם יודע על איזו מטרה הוא מתמקד. אם ידיעה זו חסרה, אם הוא לא יודע למה מופנית תשומת הלב ולאיזו מטרה - לא יעלה בידו מאומה מן הכתיבה, ההשגחה, הספירה.

זה פשוט.

נעבור מכאן לספירת העומר.

הרבה הכנה צריך לעבור משלב של יציאת מצרים לשלב של מתן תורה. הזמן הקצר הזה שבין חג הפסח לחג השבועות צריך תשומת לב מרובה. קבלת ה'תורה' מצריכה תנאים רבים - התמסרות, דרך ארץ (שקדמה לתורה), הנהגת דרך חיים ראויה. כל אלה תנאים מקדימים לכך שהתורה תתקבל בצורה הראויה.

עניין זה הוא הבא לידי ביטוי בספירת העומר. בכך שסופרים את הימים מפסח עד שבועות, ומציינים כיצד כל יום עובר.

הספירה מזכירה: שימו לב להכנות, אל תתנו לזמן היקר לאזול לכם מבין אצבעות הידיים מבלי לנצל אותו! יש כאן תזכורת יומית, המפנה את תשומת הלב למשמעותה של התקופה.

אחר ההקדמה שהקדמנו, הדברים הם אכן פשוטים. אך בכל אופן נתחדש לנו כאן משהו. תוך כדי הספירה, נזכור את משמעות הדבר. נזכור שהספירה היא מ... ועד..., היא באה לציין את הזמן המוגבל שיש בין שני אירועים אלה.

כשניתן אל לבנו את הזמנים המוגבלים הללו - אכן טעם אחר של 'ספירה' יהיה בידנו.

ספירת העומר, יום אחר יום - מעוררת את תשומת הלב לכך שזו תקופה של הכנה לקבלת התורה. על כל המשתמע.

איזה יופי!