כל מיני סוגים של עצלות יש, ועומדים אנו עכשיו לסווג אותם לפי ליגות. וכבר בשלב זה נחוץ לציין שזה לא נעשה סתם מתוך שעמום, כאילו אין לי מה לעשות בחיים חוץ מליצור ליגות ולהגדיר בהם עצלנים שונים. לקח עמוק יש בזה, ואני מקווה שנלמד (כלומר, שאני אֶלְמַד) את הלקח הזה.

נבסס את דברינו על ניתוח מעמיק של פסוק שנכתב על-ידיי שלמה המלך, החכם מכל אדם, וכך הוא ציין בחכמתו:

"טמן עצל ידו בצלחת, גם אל פיהו לא ישיבנה".

מה מיוחד בעצלות הזו, של אי השבת היד אל הפה? מה בא הדבר ללמדנו?

הרי מלאכה רבה יש לו לאדם, עד שהלחם מוכן לאכילה. צריך לזרוע ולקצור, לנפות ולאפות, להכין ולהגיש. וגם בזמנינו שאין האדם הרגיל זורע וקוצר, על-כל-פנים צריך לצאת ולעבוד, להרוויח כדי פרנסה, לקנות ולהכין... עבודה רבה מושקעת עד שהאוכל מוכן.

אבל גם זה לא מספיק. הבטן עדיין אינה מליאה מכל השלבים הנ''ל. צריך גם לפנות זמן לאכול; להביא צלחת נקיה לשולחן, ולשים בה אוכל; לטמון את היד בתוך הצלחת כדי ליטול את האוכל...

מי שעבר את כל השלבים האלו, האם לא הוכיח בצורה ברורה שהוא לא עצלן? וכי ניתן לחשוד בו שהוא נגוע במידה מגונה זו?

אך, כאן בא הפלא לידי ביטוי. כאן העצל נעצר! לא חסר כמעט כלום, רק לקרב את היד אל הפה ולאכול! והנה העצלן החביב שלנו עבר את כל השלבים המרובים, השיג את האוכל, פינה את הזמן, אפילו טמן את ידו בצלחת. ורק בשלב האחרון הוא נעצר, 'גם אל פיהו לא ישיבנה'!

שורה תחתונה, התוצאות מאכזבות. הוא נשאר רעב, ממש כמו עצלן שבכלל לא התחיל בכל התהליך.

וכמובן שדברים אלו משמשים הם כמשל, ומתאימים למקרים רבים שישמשו בתור נמשל.

עצלן ליגה א', לדוגמא, בכלל לא יכתוב את המכתב שעליו לכתוב. נתקדם לעצלן ליגה ב', הוא כן יכתוב את המכתב - אבל בדיוק נגמרו לו המעטפות, ועד שהוא דואג לפרט שולי זה, המכתב איכשהו נעלם (מצב מוכר, אולי?). עוד מעליו מי ששם במעטפה (ואפילו עם בול), רק עד שהוא מוצא את הכתובת המתאימה עובר עידן ועידנים.

90% מהיוזמות נתקעות ב10% האחרונים של הפרוייקט כולו.

גיבור המאמר שלנו (עצלן ליגה ד'), זה שזכה לכותרות, הוא שעשה את הכל, המכתב מוכן למשלוח. וזהו, זה הכל. הוא נשאר 'מוכן למשלוח' ואינו מתקדם, ומשום מה - הטירחה של פעולת המשלוח כבידה ומייגעת מדי.

לך תסביר את זה.

אך זוהי מציאות, בשטחי חיים כה רבים ומגוונים. כמה פעמים נתקעים בשלב האחרון, הקל יחסי, זה שפעולת הגימור שהוא דורש היא כה קלה? אם זה לא היה מציאות, זה היה כמעט מצחיק. 90% מהיוזמות נתקעות ב10% האחרונים של הפרוייקט כולו.

והמסקנה?

שים נא לב לתופעה זו. אולי זהו מפריע גדול בחייך. אמנם אתה לא לבד, זו צרה מצויה. אך נחמה זו אינה עוזרת, כי סוף-סוף המצב מוגדר ככישלון כאשר המכתב אינו מגיע ליעדו.

ומה העצה? הלואי והיתה בידי תרופת פלא לכך...

לצערי, היא עדיין אינה בידי. נקוה שעצם ידיעת ההפסד המגיע ממידה זו, יניע את האדם בכיוון הנכון.

כך אני מקווה.

אני ממהר לשלוח את המאמר לכתובת הנכונה, לפני שהוא יתווסף לי יחד עם כל שאר הפרויקטים שלי שהם 90% גמורים!