מומחים אנחנו בנתינת תוכחה כאשר יש על מה להוכיח. כשיש אדם שחטא, מעד, כשל - יודעים אנו למצוא את הטעות בזכוכית מגדלת. ברור לנו בדיוק מה צריך היה לעשות או איך לנהוג, והיכן היתה הטעות.

לפעמים מומחים אנחנו גם בחסרונות של עצמנו. אנחנו יודעים, למשל, שעשינו כל כך הרבה טעויות, שאנחנו פשוט כשלון מהלך שאין לו סיכוי להצליח. או, לדוגמא, שעשינו חטאים בסדר גודל כזה, שבכלל אין סיכוי שנעשה תשובה כמו שצריך. אין מה לעשות, אבדה תקוותנו. כך אנחנו מביטים על עצמנו במראה.

הבה נתחיל במבט על האופן הנכון להוכיח את הזולת. וזאת, על פי ביאור מבריק שאמרו חכמי המוסר הקדמונים לפסוק בספר משלי.

ספר משלי נכתב ע"י שלמה המלך, החכם מכל אדם. וכך הוא כותב:

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:
(משלי ט, ח)

פסוק זה - לפי פשוטו של מקרא - משוה בין שני סוגי אנשים, ביחסם לקבלת תוכחה. הלץ לעומת החכם. הלץ שונא את התוכחה, ובעקבות כן ממשיך את שנאתו זו גם למוכיח. לעומתו החכם, אוהב את התוכחה ומייחל אליה, כדי לשפר את עצמו.

קיים פירוש נוסף שפירשו חכמי המוסר בפסוק זה (מובא בשל"ה - שני לוחות הברית - ויקרא עה"פ הוכח תוכיח):

לא בשני סוגי אנשים עוסקים אנו, הם מסבירים, אלא בשני אופנים כיצד לתת תוכחה.

יכול המוכיח לומר: "לץ שכמוך! מנוול! מושחת! הכיצד אתה מעיז לנהוג בצורה כל כך מגונה!" תוכחה שכזו, בהחלט עלולה להביא את השומע לידי כך שישנא את המוכיח, משום שהצדדים השליליים שלו הם שמודגשים. על זה מזהיר הפסוק "אל תוכח לץ", אל תוכיח אותו באמרך עליו שלץ הוא, "פן ישנאך".

עדיף לנקוט בצורת תוכחה הפוכה, נעימה לשמוע, שפועלת שנכנסת אל עומק הלב. וזאת, בהדגשת מבט חיובי, אפילו תוך כדי תוכחה על כשלון: "הלא חכם הנך! רואה אני בך מעלות נפלאות, מידות משובחות, הנהגות ראויות לשבח! במחילה, ראיתי בך דבר מה שאינו מתאים לשאר מעלותיך. אם רק תתקן את זאת, אם תשפר דבר זה, תתעלה במאד מאד, תיקון בעיה זו יסלק את המפריעים לך להוציא עוד מסגולותיך המצוינות מן הכח אל הפועל!"

תוכחה שכזו מקובלת היא ביותר. היא מרבה אהבה וחיבה בין המקבל לבין המוכיח, ומדרבנת מאד את השומע לרצות לתקן את חסרונותיו. ועל זה נאמר: "הוכח לחכם", ראה להוכיחו בהדגשת מעלותיו וחכמתו - "ויאהבך".

תוכחה עצמית

הדברים שנאמרו לעיל בעניין נתינת תוכחה לאנשים אחרים - כעין זה נוכל לומר אף ב"תוכחה" שמוכיח אדם את עצמו בעקבות עבירה או מכשול.

"אל תהי רשע בפני עצמך" (אבות פ"ב משנה י"ח) ואל תביט על עצמך כ"לץ". אלא, אף לעצמך "הוכח לחכם", ראה כי מעלות נפלאות יש לך! מתאים אם-כן שגם בדבר הזה שבו נכשלת - תתקן ותשפר את עצמך! בצורה כזו יתעוררו בך הרצון ו"נשיאת הלב", לפעול ולשאוף בכיוון הנכון והרצוי.

המבט החיובי הזה, הן על אחרים והן על עצמך, נותן עידוד ותקווה גם לנוכח מצב של תוכחה. גם כשהיו מכשולים.

אל תביט על הזולת ככישלון. ראה אותו כאדם מוצלח - למרות שאכן הוא נכשל באיזה דבר. ודאג לבטא את הגישה הזו בפניו - הוכח לחכם ויאהבך.

כל זאת, בתוכחה הניתנת לאנשים אחרים. האם לא מגיע גם אותו יחס כלפי עצמך?

הוכח לחכם ויאהבך!