מדי פעם, כדאי לקחת צעד אחד אחורה ולהביט על כיוונו המדוייק של זרם החיים. יתכן שמאמר זה יעורר לקראת דרך זו.

לכל דבר יש את בית הקיבול ההולם לו. אי אפשר שתהיה השמירה עליו מוצלחת, אלא אם כן 'בית הקיבול' מתאים לו.

עט, לדוגמא, שמור היטב בכיס. זה מתאים לו, לצורתו ולתכונותיו. משקה קוקה-קולה, לעומת זאת, צריך דוקא כוס כדי להישמר בתוכה. (מי שינסה לשמור קוקה קולה בכיס, יבין היטב את הנכונות שבמשל שלי). לא נאריך בדוגמאות, כי לא ממש צריך; הנקודה פשוטה וברורה.

ומה בכל אופן החידוש כאן?

רצוננו לחדש דבר גדול: גם ברוחניות חל אותו כלל. דברים שהם בתחום של הנשמה - גם להם יש בית קיבול הולם, וגם הם אינם נשמרים אלא באופן המתאים.

רגשות נעלים יש לכולנו, וכולם בתחום הנשמה: רוממות; שמחה; דבקות; וכן הלאה. כל אדם היה רוצה לזכות ולחוש בתחושות אלה. מעבר לכך, לא רק שרגשות אלה רצויים הם, אלא יתכן וניתן להגדיר אותם כפסגת ההצלחה האמיתית, הרגעים הנעלים ביותר בין כל רגעי החיים של האדם. הם מסמלים את ההצלחה העילאית ביותר!

האמנם צריך רק להמתין בסבלנות לרגעים בודדים כאלה שיופיעו בהבזק בלתי צפוי ויאירו את החיים ברגעיות פתאומית?

וכיצד משיגים אותם? האם אין דרך להגיע אליהם באופן יזום? האמנם צריך רק להמתין בסבלנות לרגעים בודדים כאלה שיופיעו בהבזק בלתי צפוי ויאירו את החיים ברגעיות פתאומית? והאם, כאשר הם כבר מגיעים - יש דרך כלשהי לגרום להם להישאר? הייתכן שרק מעצמם הם ישמרו, ואין מצב שיכול האדם ליצור כדי לאפשר שמירה זו ליותר זמן?

אם עניתם בליבכם תשובה לשאלות אלו, ואם התשובה היתה "כן, בטח!", אזי ארשה לעצמי לשאול הלאה: ומהי באמת הדרך להגיע לכל זה? האם דרך 'יצירת השמחה' ברורה? האם מצאתם את עצמכם משקיעים כמו שצריך בדרך זו?

כאן, חוששני, התשובה תהיה מגומגמת יותר. שטף החיים אינו מעודד פעולות שכאלו, אלא מדכא אותן. נחישות מיוחדת ורצון עז נדרשים כדי לפנות זמן ולסלול דרך לרגשות של שמחה, של התעלות ודבקות.

אך למרות האתגר, עדיין אני דבק בהנחה שבראש דברי - גם לרגשות אלה יש בית קיבול הולם. ולפי חשיבות המטרה, לפי גודל הרצון להשיג אותה, כך גם יהיה גודל הנחיצות לפנות זמן ליצירת בית הקיבול ההולם.

יתכן, אם כן, שאדם יחיה את חייו מתוך רצון עז וכמיהה אמיתית לאותם רגשות שהוזכרו, ולא יזכה בהן - למרבה הצער - כי לא התפנה לאותה פעולה של יצירת בית קיבול הולם.

יש באמתחתי, אמנם, רעיונות, אבל אולי נניח אותם למאמר אחר. את המאמר הזה נחתום רק בשאלות. ואולי דוקא שאלות שניתנות ללא תשובות, יהיו היעילות ביותר לעורר ולהשיג את המטרה.

שאלו נא את עצמכם, את השאלות הללו. ואין התשובות צריכות להנתן אלא לכם עצמכם.

א) מה הן הדרכים הנכונות ליצירת 'בית קיבול' הולם לרגשות קודש של שמחה, דבקות, אהבה, רוממות?

ב) האם אולי הזנחתם את תשומת הלב הראויה להנתן למטרה נעלית זו? האם את/ה עושה את הראוי בתחום החשוב הזה?

ג) הכל מסתכם ב'למעשה'. מה הצעד הבא? מה עושים בפועל כדי לממש את הפוטנציאל?

זהו. נסיים הפעם בסימני שאלה!