|
כשהייתי צעיר (פעם, פעם) היתה לי דעה מאד מוצקה על עניין 'יום העצמאות' של מדינת ישראל. כי כידוע, ביום ה' אייר חוגגת המדינה את יום ההולדת שלה, היום בו הכריזה על עצמאותה. וידוע גם שבין בעלי ההשקפה השונים, יש חילוקי דעות חריפים ביותר לגבי יום זה, כיצד יש להתייחס אליו.
יש את בעלי הכיפות הסרוגות, הרואים ביום זה יום חג גמור, עד כדי אמירת הלל וריקודים ומחולות. ויש לעומתם חוגים 'אנטי-ציוניים', הרואים ביום זה טרגדיה מחמת שהמדינה היא חילונית, הגורמת להרס בענייני תורה ומצוות. וכל אחד אומר על השיטה השנייה שהיא טעות גמורה, ממש הפוך על הפוך. ויש גם ציבור גדול הנמצא באמצע, באיזשהו מקום בין הקיצוניות של שתי הדעות הנזכרות, עם נטייה לכיוון האחד או לכיוון השני.
בצעירותי, כאמור, היתה לי דעה מאד מוצקה בעניין. סברתי כאחת הדעות הקיצוניות הנזכרות לעיל. ועכשיו, השתנתה דעתי ב-90 מעלות, ונא לדייק - לא 180מעלות, אלא 90.
לא שיניתי את העיקרון. אני עדיין נשארתי ללא שינוי עם הדעה הקיצונית ברמת העיקרון. (שמתם לב בודאי, שלא גיליתי לאיזה כיוון אני נוטה. כי לעניין המאמר הזה, זה לא משנה. ואדרבה, לא רק שזה לא משנה, אלא דווקא חשוב שלא לגלות, זה כל העניין, וכפי שיבואר. ואם תרצו בדווקא לדעת מה אני באמת סובר - זה כבר עניין אישי, רעי ומכירי יודעים את דעתי, ובכך דומני שכבר יצאתי ידי חובתי בנידון).  | | לא מצאנו רגשות כה עזים וחדים בשאר מחלוקות שבתחום התורני וההלכתי. | | |
השינוי אירע ברמה ה'לא-עקרונית', ברמה המעשית. כי את זאת צריך לדעת, שהמחלוקת הזו היא מחלוקת מאד רגשית. לא מצאנו רגשות כה עזים וחדים בשאר מחלוקות שבתחום התורני וההלכתי.
אם מצינו ויכוח הלכתי האם להשתמש בעירוב בשבת כדי לטלטל מרשות לרשות (לדוגמא), אין בעלי דעה אחת כועסים על בעלי הדעה השנייה. אני סובר שמותר והם אוסרים? בסדר גמור, מקובל. אני סובר שאסור והם מתירים? שיבושם להם, מותר לחלוק ולהתווכח ולהגיע למסקנות שונות במקום שיש דרך לנטות ימין ושמאל. הרגשות לא מעורבים, ובתחום השכלי מוכן כל אחד לחיות עם העובדה שיש גישות שונות, וכל אחד רשאי לחשוב על הנושא מנקודת מבט קצת שונה מזו של חברו.
יום העצמאות אינו כן. כל הקשור למדינת ישראל - חייב להיות בדיוק כך, כך ולא אחרת. כעס גדול יש בליבם של אלה שבעד המדינה, על אלה שאינם בעד. הכיצד הם מעיזים שלא להשתתף בחגיגת העצמאות של המדינה שהיא שלנו, של היהודים. מדוע אין הם אומרים הלל? מדוע אין הם חלק מן הציבור הרואה בזה שמחה?
כעס לא פחות גדול יש בלבם של המחנה השני. כיצד יתכן לחגוג כאשר מדובר במדינה שהיא חילונית, על כל המשתמע?
אינני נכנס לפרטי הויכוח של כל צד, כי לא זו עיקר הנקודה. הנקודה היא הכעס שבלב, החדוּת של הרגשות, הקיצוניות שבתגובות. | | הנקודה היא הכעס שבלב, החדוּת של הרגשות, הקיצוניות שבתגובות. | | |
הרב כהנמן זצ"ל - 'הרב מפוניבז', נודע היה בשנינותו ופקחותו הרבה. מנהגו היה ביום העצמאות שלא לומר תחנון (ובזה הוא הראה קצת 'חגיגה', טיפ טיפה) אבל גם לא אמר הלל (כי 'חג' גמור בודאי לא היה זה בעיניו). וכאשר שאלוהו מחוגי הציונים מדוע לא אומר הוא הלל, הוא לא נכנס להסברים ארוכים ועמוקים אודות היחס הראוי למדינה שיש בה כל כך הרבה עירוב של טוב ורע, של אור וחושך. הוא ענה ואמר בפשטות: אני נוהג כמו בן-גוריון (ראש הממשלה דאז), גם הוא לא אומר הלל. אני לא חייב לחגוג את היום של ייסוד המדינה יותר מאשר ראש המדינה בעצמו חוגג! אם הוא יגיד הלל, גם אני אגיד!
תשובה מחוכמת מאד ללא ספק. וגם תשובה שבצורה אלגנטית מונעת כל תרעומת וויכוח, כי אי אפשר לכעוס על דברים כה הגיוניים ומבוססים.
והנה הנקודה שלי - יש משהו יותר חשוב מיום העצמאות. יש משהו בעל ערך נעלה יותר מאשר לשמח את המלאכים על כך שאני חוגג או לא חוגג, אומר הלל או לא אומר, והדבר בעל הערך הנעלה ביותר שקיים הוא - האחדות.
המחפש במקורות היהדות יגלה אינספור מקומות שבהם יש שבח גדול לאחדות. די בכך שנזכור את הרקע למגדל בבל. רצו הרשעים שבאותו דור לעשות מלחמה עם הקדוש-ברוך-הוא על יד בניית מגדל. וכל זמן ששלום שרוי ביניהם, אין דרך למנוע את מחשבתם הבאושה. "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". עצה אחת יש - לגרום חילוק ומחלוקת. וכך עשה הקדוש-ברוך-הוא, שבלבל את שפתם, וגרם לריב ופירוד, וכך הופרעה עצתם ונתקלקלה מחשבתם.
האחדות נעלית יותר, חשובה יותר. לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום. עובדה היא שהויכוח על הסטאטוס של המדינה הוא רגשי מאד. אם אגלה את דעתי לצד מסוים, כבר אעורר את חמת זעמם של המצדדים בצד השני.
זה לא שווה!
אני מעדיף להיות אח של כולם, להתרכז במשותף ולא במפריד. כל כך הרבה יש מן המשותף, מדוע לקלקל על ידי הדגשת ההבדל - כשהוא באמת שולי בתמונה הגדולה (למרות קיצוניות הרגשות שיש בעניין)?
אני מגדיר את זאת לעצמי ככה, יש את האמת ויש את האמת לאמיתה. האמת על יום העצמאות היא בודאי כפי שאני סובר - אך אני לא מגלה לכם מהי, תנסו לנחש. זו 'האמת' - אבל לא האמת 'לאמיתה'. כי הגילוי בפועל, זו ה"אמת לאמיתה", זה מה שצריך לומר בצורה פעילה. והגילוי בפועל הוא, שהשלום חביב מן הכל.
לשמור על השלום והאהבה והאחדות - זוהי האמת לאמיתה של יום העצמאות!
פורסם בתאריך:
22/4/2007
| 
