התבדח מאן דהו ואמר, שיש הגדרה אחת הכוללת את כל חגי ישראל. והיא: הם רצו להרוג אותנו. ניצחנו אותם. בואו נאכל משהו...

אכן יש כאן (אולי?) מכנה משותף, אבל ברור שלכל חג יש גם את הלימוד המיוחד שלו, את הלקח שהוא בא להנחיל לנו. כל מועד בפני עצמו כולל רעיון ייחודי שעלינו להפיק ממנו. כאן נעסוק, כמובן, בגילוי פנימיותו של פורים.

''מגילת אסתר''

כבר האירו (באל''ף) את צמד המילים הללו, ופירשו כי 'מגילה' הוא מלשון גילוי, ו'אסתר' הוא מלשון הסתר. אם כן, כל ענינה של המגילה היא לגלות את ההסתר, ולהראות את הפנים האמיתיות שנמצאות מתחת לתחפושת. למה הכוונה?

הגאון מווילנא כותב בתחילת פירושו המפורסם למגילה, שהמיוחד בנס פורים הוא בכך שהוא אירע בזמן של גלות, גירוש מהארץ. לעומת ניסי יציאת מצרים - שזמנם בתחילת התהוות האומה, ולעומת חנוכה - שזמנה כאשר בית מקדש ניצב על תלו, בא פורים - נס שאירע בזמן שהמקדש חרב, וגם אין ישראל שרויים על אדמתם, וכל זה מלמד אותנו לקח חשוב ונחוץ.

שמא יחשוב אדם, ניסים הם ענין של הסטוריה, לא של אקטואליה.

שמא יחשוב אדם ויאמר בלבו, שניסים הם דברים שקורים בעבר הרחוק, בזמן בית המקדש, כששכינה שורה בארצנו. כשישראל שרויים בשלוה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. בקיצור, ניסים הם ענין של הסטוריה, לא של אקטואליה.

מחשבות שכאלו אינן בתחום הפילוסופיה הארכאית, הם מאוד רלוונטיות גם לנו, כיום. איך אמורים אנו להבין גלות ארוכה של כמעט אלפיים שנה? כיצד נתייחס לצרות הרבות המתחדשות עלינו בתדירות כה גבוהה? האם הן בהשגחה מאת ה', שמבין בדעתו האין סופית שכך הוא הנכון והראוי; או שמא יש כאן העלם והסתר פנים, כאילו כביכול נשכחנו כמת מלב?

זהו המסר של פורים. גם בזמן של גלות, גם כשאין בית מקדש. גם אז הקב''ה משגיח עלינו. ועוד, שניסים הם לא תמיד בשינוי מערכות תבל, בקריעה של ים, במסירת רבים ביד מעטים. התגלות הקב''ה היא לא רק בשינוי הטבע, אלא גם בניהול הטבע, בהשגחה ''מאחורי הקלעים'', ב''ניסיך שבכל יום עמנו'', בדברים שאינם חורגים מהתנהלות טבעית ופשוטה. גם זו דרך בה מנהל הקב''ה את עולמו. גם זה מוכר בעינינו כ''נס''.

זה מסר ששייך לכל דור, לכל יום. כל מה שנראה כהסתר, הוא בהשגחה פרטית מלאה - המלובשת בהסתר של טבע.

זהו חידושו של נס פורים, ולא בחנם היה שמה של גיבורת הסיפור ''אסתר''.

יורשה לנו להוסיף אימרה חסידית, המובאת בשם ה''בעל-שם-טוב''. במשנה למדנו ש''הקורא את המגילה למפרע, לא יצא''. פשוטן של דברים: את המגילה צריך לקרוא לפי הסדר, פרק ב' אחרי פרק א' ולא לפניו. בגישה החסידית, יש כאן פירוש נוסף: הקורא את המגילה ''למפרע'', כמו משהו שקרה בהסטוריה ואינו שייך לימינו, ''לא יצא''. אלא, יש לראות את סיפור המגילה כדוגמא המלמדת אותנו איך להביט על כל מה שקורא תמיד; כפרט המעיד על הכלל. ובלשון המגילה: ''הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור''. לא רק נזכרים, אלא נזכרים ''ונעשים''.

מפי נביאים הובטחנו, שעוד תבוא תקופה של ניסים החורגים מדרך הטבע, ועד כדי שיהיו גדולים יותר מניסי יציאת מצרים. בודאי עינינו מייחלות לראות אותם, ''ותחזינה עינינו''. עד אז, נלמד את עינינו לחזות בנס שבתוך הטבע, בהשגחה שביום יום.

ובזה זוכים אנו להפנים את המסר המיוחד של חג פורים.