במאמר זה נעסוק בהצגת רעיון אודות תפילה. ובפרט, במה שנוגע ליהודים יקרים שמתפללים הם בקביעות, ורוצים להשביח את חווית התפילה.

האם אפשר להשקיע יותר זמן בתפילה, מבלי להוסיף אפילו דקה נוספת לפרק הזמן שכבר מוקדש לעסק זה בהווה? תתפלאו! הדבר ייתכן והנה עצם הרעיון:

אנו עסוקים מדי מכדי להוסיף זמן לתפילה.

עסוקים במה?

בכל דבר. בעסקי פרנסה, בעסקי נופש, אולי אפילו בבזבוז זמן (זה גם "עסק"). נכון, היה נחמד להשקיע עוד זמן בתפילה, אבל יש גם עיסוקים אחרים בחיים הלוקחים את תשומת לבנו, וממעטים את הזמן הזמין לתפילה. זו המציאות.

אך הנה שאלה ובה מעט אירוניה: הייתכן שנהיה עסוקים מדי בתפילה... ולכן לא יישאר לנו זמן להתפלל? - זה כבר נשמע מוגזם ובלתי מציאותי. כי אדרבה, אם אדם עסוק בתפילה אז זה אומר שהוא מתפלל. לא יתכן להיות עסוק מדי ב'תפילה' מכדי 'להתפלל'.

ולמרות זאת אני מציע שנְשַנה את המבט שלנו, וניווכח שזה בדיוק מה שקורה בשטח: אנו עסוקים מדי בתפילה, מכדי להתפלל!

נניח שיש לנו די זמן, ואין אנו ממהרים לשום דבר. ניקח קטע כלשהו מן התפילה, ונאמר אותו לאט. במתינות, ברגש, בשימת לב. ניתן לעומק הדברים להיווצר במחשבה ולהתנגן על מיתרי הלב לפני שנבטא אותם בשפתיים.

קטע זה יהיה חי, תוסס, אמיתי. ממש (נא לא לקחת את המילה הזו בקלות!) חוויה.

בקטע קטן זה, יבואו לידי ביטוי כל מאוויינו. צורת התפילה בה אנו כה חושקים - הנה היא, לזה בדיוק ייחלנו וציפינו!

אלא מה, שאם ככה נתפלל את הכל - הלא התפילה תימשך שעות ארוכות... נכון. בכוונה לא דיברנו על תפילה שכל כולה כזאת. רק קטע קטן, אותו ניקח להנהגה זו. בו נרגיש את משמעות העומק אליו יכולה תפילה להגיע.

אבל רגע... מאיפה ניקח את הזמן אפילו לקטע קטן זה, הרי צריך להתקדם, יש עוד נוסח שלם של תפילה לגמור...

הוא שאמרנו, אנו עסוקים מדי בתפילה מכדי להתפלל!

למה למהר לקטע הבא, כשאפשר לומר את הקטע הנוכחי לאט ולמצוא בו עומק. עומק שלעולם לא יגיע על ידי אמירה מהירה, כי הוא חודר אל הלב רק כאשר נותנים לו זמן "להתבשל" ולחדור פנימה.

'חסידים ראשונים' השקיעו בתפילה תשע שעות ביום, כי ככה אמרו את כל התפילה. לאנשים רגילים אני ממליץ לא יותר משש שעות בסך הכל (בדיחה, בדיחה. לא להיבהל). אבל ברצינות: הבה נשחרר את עצמנו מן ה"עול" לדהור הלאה. ניתן לאיזה קטע "להתבשל" בלב קודם אמירתו, ונחוש בכך חוויה מיוחדת ומרוממת של תפילה. בלי להיות לחוצים על המילים הבאות המחכות שכבר נגמור ונאמר אותן.

לא בכל התפילה, אלא לפחות באיזה חלק מסוים שלה, ואפילו אם הוא רק קטע קטן.

לאט לאט.

שלא נהיה עסוקים מדי בתפילה... מכדי להתפלל!