|
הנני עומד לכתוב במאמר זה על יוזמה מעניינת ביותר. כבר בהתחלה אדגיש, שאין אני המחדש של היוזמה; אני עצמי רק שמעתי עליה, והתפעלתי מהמקוריות שבדבר. בהתאם לכך אני רק מדווח עליה, כי בהחלט יש כאן חומר פורה למחשבה.
הרעיון הוא: ליצור מאגר של מתנדבים, שיקבלו על עצמם שעתיים של שמחה כל יום.
אני משער שהתגובה שלכם בשלב זה היא כמו ששלי היתה:
???
מה זה???
וכאן, כמה מילות הסבר.
כבר שמענו על אנשים שמקבלים על עצמם שמירת הלשון. שבעוד שבמשך כל היום צריך (כלומר, חייבים...) להימנע מכל דיבורים אסורים, כמו לשון הרע ורכילות וכדומה, הרי שבמשך זמן מוגדר במשך היום מקבלים המתנדבים להקפיד על עניין זה בצורה מודגשת, ולהפנות את תשומת הלב לשמירה יתירה בתחום הנ"ל.
המטרה כמובן איננה להתיר דיבורים אסורים בשאר שעות היום (לא תשמע מי שיגיב בשיחת טלפון - 'אני לא ממש יכול לדבר על זה עכשיו כי אני באמצע שעת שמירת הלשון שלי, אבל אם תתקשרו בעוד שעתיים... '). להיפך, המטרה היא לעורר את תשומת הלב לצורך החיוני לשמור על ערנות במשך כל היום, וזאת - על ידי שעות מוגדרות של 'סוּפר שמירה'.
וכבר נתפרסמו פעמים רבות על אנשים שעשו כך בתור סגולה המעוררת רחמי שמים. ואכן התעוררו על ידי זה רחמי שמים לאלו הזקוקים לסיוע מיוחד, במגוון רחב של צרכים. יש מי שזקוק לרפואה, יש שנקלעו לקשיי פרנסה, יש שצריכים ישועה בתחום השידוכים, או להיפקד בזרע של קיימא. סיפורים לרוב נשמעו אודות אלו שנושעו אחרי שידידיהם נטלו על עצמם "שעות שמירת לשון לזכותו/ה של ...", והדברים ממש מחממים את הלב.
ועתה, ניגש להצעה המיוחדת שהיא נושא המאמר הנוכחי.
שעתיים של שמחה!
אדם מקבל על עצמו למשך שעתיים ביום להיות שרוי בשמחה!
איזו זכות אדירה תיווצר בשמים על ידי מי שיעשה כן, הלא השכר של מידת השמחה הוא שכר גדול ועצום. "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", שגור הוא בפי כל [מקור האמרה הזו וניסוחה - נדמה לי - הוא בדברי רבי נחמן מברסלב. המעיין יוכל למצוא מקורות רבים נוספים למצות השמחה, ולגודל חשיבותה ושכרה].
הכל בינתיים נשמע טוב. מלבד, שאלה נוספת שאולי (רק 'אולי') תעלה על לב הקורא:
איך?
מה עושים?
להימנע מדיבורים אסורים זה קל יחסית, אך 'ליצור' שמחה זה, איך נאמר, לא בדיוק 'קשה', אלא יותר... איך בכלל עושים את זה?
את השאלה הקשה הזו אפנה אליכם, ידידיי הקוראים, ואולי אוכל לשמוע מכם רעיונות.
האם יתכן לעמוד במשימה שכזו?
האם אפשרי לאדם לקבל על עצמו במשך שעתיים ביום להיות בשמחה, או לפחות להשתדל לכך?
ובעיקר: אלו הנחיות מועילות אפשר יהיה לתת למי שירצה להצטרף? כיצד נדריך אותו לקיום החלטה וקבלה שכזו?
היוזמה עצמה מעניינת ואף מרתקת - האם שייך לקדם אותה הלאה?
האם תוכלו לסייע, ולו במעט, עם סימני השאלה הגדולים הניצבים בפניה?
פורסם בתאריך:
8/7/2007
| 
