|
תמיד ידעתי שאני נשואה לאדם נהדר אבל ביקורתי. הפעם החלטתי להפוך את זה לנושא שלא יורד מסדר היום...
הכל התחיל בשיעור ששמעתי. המרצה דיברה על ויטמינים המרגיעים מצד אחד ונותנים אנרגיה מצד שני, ובאילו מצבים כדאי להשתמש בהם - כשלא ישנים טוב בלילה, כשיש יום עצבני במיוחד, ואז היא הוסיפה כבדרך אגב, או כשיש בעל ביקורתי... והמשיכה ברשימה.
פתאום חשתי דממה סביבי. המרצה המשיכה למנות את המצבים בהם כדאי להשתמש בויטמינים אך כבר לא שמעתי אותה...
פתאום כל הקצוות משלוש השנים האחרונות בהן אני נשואה התחברו בתוכי - יש לי בעל ביקורתי בצורה מדהימה.
ישבתי שם חושבת, מה אני עושה? איך אני מתמודדת? מי רוצה להמשיך לחיות כך עם ביקורת תמידית מסביב לשעון?
כמובן שנאלצתי לחכות על שהשיעור ייגמר בכדי לעשות חושבים...
בדרך הביתה התחלתי לחשוב, אז מה עושים? מדברים אתו על זה? שותקים ומקווים לטוב? אך החלטתי שאם צריך לקחת בשביל זה ויטמנים חייבים לדבר על כך ולראות מה עושים בעניין.
כהגעתי הביתה הוא שאל אותי איך היה בשיעור, מה למדתי וכו'. אמרתי לו שהמרצה אמרה שביקורת זה כמו 'פיגוע', וצריך מאד להיזהר לא לבקר - ואז זה יצא ממני בצרור אחד "ואתה נורא ביקורתי אלי, וזה נורא קשה לי, אתה באמת בעל תומך, עוזר, ומשתדל אבל הביקורת האינסופית הזאת גומרת עלי!"
טוב, זהו, זה יצא החוצה, לא מספיק בעדינות כמו שרציתי אבל זה בחוץ, מאז זה נהפך ל'אישיו' אצלנו בבית, וזה בהחלט עוזר. גם בעבר דיברנו על כך אבל עכשיו זה כבר 'אישיו' בפני עצמו שחייבים להתגבר עליו. הוא משתדל לבקר פחות, וקורה מאמרים על שינוי וצמיחה אישית, כמו 48 הדרכים לחכמה שיכולים להוות התחלה טובה.
ואני, מודה לקב"ה שנתן לי בעל נפלא שסובל את כל השיגעונות שלי ומנסה להשתפר כל הזמן, ומתפללת בעבורו לסובלנות, קבלה של השני, ולשיפור מהיר.
פורסם בתאריך:
9/11/2003
| 
