|
בני.
תראה.
תראה את הציור הזה.
סבא שלך. אבא שלי. צייר את זה.
לפני שהוא ברח מהעיירה שלו "ז'לחוב" שבפולניה-
ליער. לחיות. להילחם. לנקום. ולשרוד. עד יעבור זעם.
עם הציור הזה. הוא עבר את המלחמה. את היער. ואת הנקמה.
הוא היה בגיל שלך. בן 12.
דומה לך. גאה. עקשן. וביישן.
תיראה בן,
תראה את הציור הזה.
את העץ.
עץ זקן.
אבל זקוף. גדול. גאה. עם שורשים עמוקים
תראה.
תראה את הגזע. חזק. את הענפים. את העלים הרעננים והירוקים.
אתה יודע למה הם עוד ירוקים? כי השורשים שלו עמוקים.
העץ הזה הוא בן מאות שנים. מאז שמשפחתינו הגיע לעיירה.
ראש משפחתינו נטע אותו. והיכה שורשים.
שום רוח. סערה. מלחמה לא הכניע אותו.
כי שורשיו עמוקים.
הוא ידע את זה. סבא שלך. לכן הוא צייר את העץ. לפני שנכנס ליער.
זה היה הסמל שלו. הדוגמה שלו.
"כי האדם עץ השדה"
הוא לא פחד מהגרמנים סבא שלך. הוא נילחם. הוא ניצח. בזכות האמונה. ושורשיו העמוקים בנצח ישראל.
קח בני את הציור.
החזק אותו ללוח ליבך.
הכה שורשים ואז תגדל ותפרח. בעוז. באמונה. בתקווה ובאומץ.
וכשתגדל ויהיה לך ילד.
ואז ישאל
"אבא ! מה יהיה כשאגדל ?"
ואז בני.
תראה לו
תראה לו את הציור שסבא שלך צייר.
ותאמר לו
"בני ! אל תדאג"
פורסם בתאריך:
23/11/2003
| 
