לפני תשע עשרה שנה בא המלאך הממונה על הנשמות ואמר לפני בורא עולם:

ריבונו של עולם, נראה לי שישנה כאן טעות, נצטוויתי להפקיד נשמה אחת ברחם והנה זו נשמה עליונה, זו איננה נשמת בשר ודם, ובראותי זאת אמרתי - אשאלה ממנו שמא שגגה היא מלפני השליט.

ונענע לו הקב"ה בראשו ואמר לו:

זו אינה טעות, כך עלתה מלפני שנשמת מלאך זו תרד לעולם ותתקן את עמוד התפילה. ישראל בני אהובי כבר מורגלת בפיהם התפילה וברצוני להעירם ולעוררם.

ונטל המלאך את הנשמה העליונה ונשקה ואמר לה, ראי שציווה בורא עולם שתרדי לעלמא דשיקרא ותעוררי ליבם של ישראל לאביהם שבשמים, שיזעקו אל ה' בצר להם ויהיו תפילה. ונתנה ברחם אמו ולחש לה: זו אינה נשמת בשר ודם, פיקדון היא אצלך לעת עתה.

ובא לעולם רועי.

וניכר היה עליו שמלאך הוא אלא שצורת בשר ודם לו

וניכר היה עליו שמלאך הוא, אלא שצורת בשר ודם לו. וכיבדוהו בני האדם וידעו כי שיג ושיח לו עם אלוקיו, וכי שערי שמים פתוחים לפניו ושבילי רקיע נהירים לפניו כשבילי אלקנה. והיה רועי אוהב שלום ורודף שלום, רועי אהרן.

ומעולם לא משה מפיו בת השחוק. בת שחוק של מצווה ושל קדושה. בת שחוק של מאור פנים ושל אהבה. בת שחוק של מלאכים. אמת, לבן תמותה רגיל עתידה להיות בת שחוק כזו רק באחרית הימים. אז ימלא שחוק פינו. אבל למלאכים יש בת שחוק כזו גם בעולם הזה.

ובעומדו לפני בוראו בתפילה, ראתה גם שפחה על הים את עמוד האש העולה ממנו עד לרקיע, ואי אפשר היה לעמוד במחיצתו באותה עת. וכשהיה זועק בכל כוחו "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", ראו הכל בעיניהם איך היה נקרע מיד גזר דינם של ישראל.

ואף מי שלא היה לבו מכוון או ששפתיו היו דובבות חולין, היה משתתק באותו רגע, מביט נכלם ברועי ובתפילתו ומתעורר מיד לתפילה.

ובכל עת שהיה המלאך הממונה על הנשמות רואה זאת, היה שמח ואומר לרעיו: ראו בן יעקב זה שמעורר את עם ישראל לתפילה, אני הוא שזכיתי להטיל נשמתו ברחם אמו. והיו רעיו בשמי מרום עונים כנגדו ואומרים, "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

וכל אותן שנים היתה נשמתו של רועי רוצה לשוב אל תחת כסא הכבוד, אלא שכבוד רב עשה לה רועי בגופו הקדוש והטהור, והיה מתהלך בעולם הזה כמי ששייך ולא שייך לכאן. והיתה נשמתו תוהה, מה לו לילוד אישה זה שהוא כמלאך? ולא היתה יודעת את עיתה.

וכאשר עברו ח"י שנים בא הקב"ה למלאך הממונה על הנשמות ואמר לו, הגיעה העת להשיב את נשמת רועי אל כור מחצבתה. ושאל המלאך, עד כאן? וענה לו הקב"ה, כך עלתה מלפני. ויבן המלאך כי כבר ח"י וידום.

ובעת שנתכסתה הלבנה וקדרו השמים, אמר הקב"ה, עת להשמיע על השקלים וליטול כופר נפשם של ישראל. וניתנה רשות למשחית לקטוף את פרי עץ אדר. ומחצית נצטרפה למחצית והיו לשמונה שקלי כסף צרוף, ועלתה נשמתם כאחד בעת שהיו צורפים בכסף טהור, בתורה הקדושה. ואמר הקב"ה: טוב לי מאלפי זהב ומכסף.

והיו מלאכי צב-אות קוראים זה לזה: משנכנס אדר מרבים בשמחה... איזו שמחה גדולה יש בפמליה של מעלה בעת שנשמות הקדושים מגיעות לכסא הכבוד. ויצאו המלאכים לקראת הנשמות הקדושות וידעו הכל שרועי שב הביתה.

ובעת שהגיע רועי למרום, כיוון שהיה הרוג מלכות יצא לקראתו דוד המלך ושמח ואמר: "כעת, רועי לא אחסר!" והושיבו מיד לצידו בכסא המלכות ואמר לו, מעתה אתה אחראי על התפילה בעולם הנשמות".

כיוון שהיה הרוג מלכות יצא לקראתו דוד המלך ושמח ואמר: "כעת, רועי לא אחסר!"

"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". אומרים חז"ל: למי התורה שוחקת, למי שעמל בה ליום אחרון. מי שזוכה לצאת מן העולם בעת לימוד תורה, התורה שוחקת ואומרת, ברוך הבא, מזומן אתה לחיי העולם הבא.

זכה רועי אהרן רוט הי"ד וזכו חבריו הקדושים, שעסקו בתורה ביומם האחרון ולא עוד אלא שיצאה נשמתם בעת שעסקו בתורה. ובעת שהתכנסנו לתפילה בליל שבת קודש, אבלים וכואבים שעה קלה לאחר לוויית רועי המלאך, הגיעה עת קדיש ובושנו ונכלמנו, מה יהא עם זעקת "יהא שמה רבא", מי יבקע שערי רקיע עבורנו? ובכינו ואמרנו בלחש, "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

ובתום התפילה נשאונו רגלינו אל הבימה, ויחד עם האב והאחים האבלים רקדנו ושרנו בבכי את השיר שרועי אהב:

"והיה כעץ שתול על פלגי מים
אשר פריו יתן בעתו
ועלהו לא יבול
וכל אשר יעשה יצליח"

ואומרים שבאותה שעה נפתחו שערי רקיע ורועי הביט ממרום ובת שחוק ריחפה על שפתיו ונענע ואמר, "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

זכו אורלי ויענקל'ה היקרים שנשמה זו תופקד בידיהם ח"י שנים, והשיבוה לצור עולמים בקדושה ובטהרה. לא לכל אחד נותן הקב"ה רכוש כה יקר לפיקדון, אלא שסמוך ובטוח היה שישמרו הם עליו מכל משמר וינהגו בנשמתו כאשר נוהגים בבת מלך.

וזכו אחיו ואחותו לגדול במחיצתו וליהנות מאורו וללכת בדרכיו.

וזכתה אלקנה שתפילת רועי קרעה לפניה רקיעים ועתה זו צוואתו להתעורר בתורה ובתפילה.

ואבלים וכואבים אנו בעולם הזה ותוהים כיצד ואיך מרבים בשמחה, ורק נאמר ונזעק "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

צחי פנטון. אלקנה. בתום ר"ח אדר ב' התשס"ח

צילום התמונה: עידו ארז