חשבתם פעם שפקקי תנועה יכולים להיות דבר נפלא? שאפשר להפיק איזשהו דבר טוב מהמטרד הזה?

תרשו לי להפתיע אתכם - עד כמה שזה נשמע לכם מוזר פקקים יכולים להביא תועלת רבה בחיי היום יום...

מישהו חכם אמר פעם (אני חושבת שהיה זה רבי נחמן מברסלב) שאדם זקוק לזמן איכות עם עצמו. הוא אמר שאדם צריך שעה ביום להתבודד לבד עם עצמו, עם לבטיו ומחשבותיו.

אבל מה... בחיי היום יום קשה לנו למצוא לנו זמן להיות לבד ולעשות סדר במחשבות או כל דבר אחר שהלבד מעניק לנו - זה מתחיל בבוקר... קמים מהר מהר... להלביש את הילדים... להכין סנדוויצ'ים לבית הספר... להתלבש מהר מהר לעבודה... ארוחת בוקר... להסיע את הילדים לבית הספר... לנסוע לעבודה מהר מהר ולא לאחר... אחר כך עבודה... טרדות ובלגאנים... חזרה הביתה... חוגים לילדים... אורחים של הילדים... שעורי בית... ארוחת ערב... מקלחות... להשכיב את הילדים לישון... לסדר את הבית... כביסות וזמן איכות עם הבעל או האישה... וכך יום רודף יום... ומבלי ששמים לב עובר עוד שבוע ועוד חודש ועוד שנה...

וכאן נכנסת לתמונה ההסתכלות החיובית.

בפקק של הבוקר אפשר למצא את הזמן להרגע מהלחץ, לחשוב בנוחות על היום שעומד להתחיל בעבודה, אפשר לשמוע מוסיקה ולשיר באוטו... ולהגיע בראש נקי לעבודה...

בפקק של אחר-הצהריים אפשר להיות לבד עם עצמנו... לחשוב על כל הדברים הנפלאים שקורים בעולם... לנסות למצוא פתרונות לבעיות שמטרידות אותנו... לחשוב על עצמנו... על איך אנחנו יכולים לשפר את עצמנו להיות בני-אדם/הורים/בני-זוג טובים יותר... לעשות סדר... לדבר עם בורא העולם... לשמוע מוסיקה ולהרגע אחרי יום מתיש של עבודה... לעשות סוו'יץ בראש מהעבודה לבית... ולהגיע בראש רגוע ונקי הביתה... עם סבלנות וחיוך!

הכל תלוי בנקודת המבט שלנו... גם פקק יכול להיות לטובה אם רק נסתכל על התמונה המלאה ונזכור ש"הכל לטובה".

*נתקבל בתגובה למאמרה של איריס אבידור "לראות את התמונה השלמה".