פעם לפני המון שנים לא הבנתי בשביל מה צריך את יום כיפור.

על מה עלי לכפר? למה להניח כי כל אחד צריך לבקש סליחה? אולי יש אנשים שלא עשו שום דבר רע? בעניין הזה, לפחות הייתי מספיק ישר עם עצמי לדעת שאני לא אחד מאותם יחידי סגולה.

אולי יש אנשים מסוימים אשר במשך כל השנה, אף פעם לא בחרו ברע. אז למה לכפות עליהם יום של סליחה וכפרה?

באותה התקופה סברתי שחטא הוא דבר אשר האדם עושה בזדון, לכן היה לי קל להניח שיש בני אדם טובים מספיק אשר לא עשו שום מעשה זדוני במשך השנה, ולכן יום כיפור הוא מעיקרו לא דבר מהותי הנצרך עבור כולם.

הטעות שלי היתה בהבנת משמעות המילה חטא.

חטא לא קשור לזדון, ואפילו להיפך. אם פעלנו מתוך זדון, לא חטאנו. משמעות החטא היא החטאה. כמו שמחטיאים למטרה, כך מחטיאים את מה שנכון לעשות. כתוצאה מכך, אם אדם רואה את המטרה אך מכוון לכוון השני (זדון), למעשה הוא לא ביצע חטא.

יום כיפור לא בא לכפר רק על מעשים שביצענו בדם קר ומתוך רוע-לב אלא על כל אותם מאות ואלפי צמתים בחיים אשר בחרנו בצומת הלא נכונה מתוך חוסר תשומת-לב, עייפות, היסח הדעת או כל סיבה אחרת. כל אותם צמתים אשר הבחירות שלנו היו לא נכונות וגרמו לפגיעה בעצמנו באנשים אחרים או במה שנכון לעשות.

אנו מבקשים מחילה וכפרה על כל אותם המקרים בהם נתקפנו בעיוורון רגעי לגבי מה נכון לעשות. על כל אותם רגעים קטנים אשר במירוץ החיים נשארים מוזנחים ללא החלטה מודעת ופוגעים בנו ובאחרים. אותם רגעים או צמתי-בחירה קטנים כמו חנייה כפולה כי 'נורא מיהרנו', תשובה מחוצפת כי חשבנו שכבודנו מאוים, תשומת-לב שלא נתנו לחברים או בני-משפחה כי 'גם ככה אנחנו נורא עסוקים'... והרשימה לא נגמרת.

"ועל כולם... אלו-ה סליחות... סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו..."