ברוכים הבאים ל Aish.co.il
ט"ו תשרי תשס"ט    14.10.2008      פרשת השבוע: סוכות
הניוזלטר השבועי – 23,000 מנויים
19 דקות ביום
19 דקות ביום

המרכז הלאומי הבריטי לסטטיסטיקה, חשף לא מזמן כמה עובדות מעניינות. ביניהן היו שתי פיסות מידע, שכשמציבים אותן זו מול זו, נראות מעניינות במיוחד.

האחת הייתה, שאם עובדת ממוצעת מבלה רק 19 דקות בהשגחה על ילדיה. זה כשלעצמו נתון מהמם. אבל מכיוון שהמחקר המשיך להסביר את הלחצים הכלכליים האדירים שפועלים על המשפחות האלה, וש-50% מהאימהות העובדות רוצות באמת להיות "אמא שעובדת במשרה חלקית", החלטתי לא לדון אותן בחומרה; יש להן מספיק התמודדויות וניסיונות.

למרות ש-19 דקות זה כל כך מעט זמן, החלטתי לנקוט גישה סלחנית. עד שראיתי עובדה מעניינת ביותר בהמשך המחקר - עובדה שהקהתה את סלחנותי וחיזקה את החלק היותר שיפוטי שבי.

אותן נשים מבלות 2.4 שעות ביום בצפייה בטלוויזיה, DVD או וידיאו. בערך פי 7 (פי שבע!) מהזמן שהן מסתכלות על הילדים שלהן. גם אם נתחשב בעובדה שכל אדם זקוק לזמן התרגעות, הנתון הזה נשמע רע מאוד.

גם אם נתחשב בעובדה שכל אדם זקוק לזמן התרגעות, הנתון הזה נשמע רע מאוד.

אילו אותן אמהות קשות יום, שחולמות לבלות יותר זמן עם המלאכים הקטנים שלהן, היו מוותרות על רבע מזמן הטלוויזיה שלהן, הן היו מוצאות את עצמן עם ילדיהן כמעט שעה מדי יום, במקום 19 דקות. אילו היו מוותרות על חצי מזמן ה-DVD/ווידאו שלהן (ועדיין מותירות לכך 70 דקות ביום!)... ובכן, החשבון ברור.

אם נשאל, ברור שהאמהות האלה יצהירו בקול רם שילדיהן הם ללא כל ספק הדבר החשוב ביותר בחייהן, ושמגוחך להשוות את הזמן שמבלים עם הילדים לזמן שבו צופים בטלוויזיה. אבל ההתנהגות שלהן אומרת משהו אחר.

אני בטוחה שכוונתן של האמהות האלה טובה. הן פשוט לא בחנו כיצד הן מבלות את הזמן הפנוי שלהן, או בדקו מהו סכום פעולותיהן. אני מקווה שהסטטיסטיקות האלה יהיו בשבילן קריאת התעוררות כל עוד ילדיהן קטנים מכדי להבין.

ככל שילדינו מתבגרים (זה לא לוקח הרבה זמן והם לא צריכים להיות כל-כך גדולים!), הם שמים לב יותר לכל התנהגות שלנו. הם מבחינים בפער בין מה שאנחנו אומרים למה שאנחנו עושים. והם בהחלט לומדים מהדוגמא שאנו מראים להם.

אם הילדים האלה שמים לב (ואין לי שום ספק שהם שמים), אם גם הילדים האלה יודעים לעשות 'חשבון פשוט', הם יגלו עובדה עצובה. אם סדר עדיפויות הוא דבר שבא לידי ביטוי בזמן שמשקיעים בכל דבר, הילדים האלה נמצאים בתחתית הרשימה.

זהו מסר כואב ומצער. לנשים הללו ממתינה עבודה רצינית של הערכה מחודשת; הן חייבות לחשוב מה ואיך לשנות. ואת זה כולנו צריכים לעשות. הגיע הזמן לרדת מהסוס ולהפסיק לדון את הזולת, משום שכולנו עושים את אותה טעות באופן זה או אחר.

רובנו בהחלט יודעים מה צריך להיות סדר העדיפויות שלנו. רובנו מעמידים את הקרבה שלנו לאלוקים, לבני הזוג שלנו ולילדים בראש הרשימה (והכי רצוי בדיוק בסדר זה). אבל איך אנחנו מתנהגים? איך נראה היום שלנו? מהן העדיפויות האמיתיות שלנו? מה אנחנו אומרים לה', לבעלים שלנו, לילדים שלנו, לגבי חשיבותם בעינינו?

בואו נעשה הכל כדי לא להפוך לעוד סטטיסטיקה.


פורסם בתאריך: 5/8/2007

אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע
הצטרפו למעל ל-23,000 מנוי הניוזלטר שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. צפו בגיליון השבועי לדוגמא.

אמונה ברוורמן היא בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת טורונטו, ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת פפרדין. היא גרה בלוס-אנג'לס עם בעלה ותשעת ילדיה. היא ובעלה עובדים באש-התורה. חוץ מכתיבה לאינטרנט ודאגה למשפחתה, אמונה מעבירה שיעורים בנושאי יהדות, מארגנת קבוצת בישול של מאכלי גורמה כשרים, ומארחת אורחים רבים בשבתות.
תגובות למאמר: 3

(3) אילנה 17/8/2007

אני מסכימה עם מיכל, וגם רוצה להוסיף שהאמהות עובדות כל כך קשה, בשביל לפרנס את הילדים בעיקר, שהילדים צריכים לגלות בגרות ולהבין שכל זמן שאימא לא איתם, היא עובדת בשבילם.


(2) ללא שם 6/8/2007
אם עובדת ממוצעת מבלה עם ילדיה 19 דקות ביום
רציתי להעיר שבכותרת כתוב מבלה עם ילדיה, בתוך המאמר כתוב משגיחה על ילדיה. כמו כן לא כתוב האם זה כל הזמן שהיא מקדישה לילדיה, האם היו במחקר קריטריונים נוספים כמו עזרה בהכנת שיעורי בית, עזרה בלבישת בגדים, ארוחות משותפות, השכבה וכו'. כמו כן לא מצויין מאין לקחה הכותבת את הנתונים. האם קראה בעצמה את הדו"ח או הסתמכה על דיווח של כלי התקשורת המחפשים סנסציות. אז בבקשה, מעט חשיבה ביקורתית, גם כשאנחנו מעבירים ביקורת.


(1) מיכל 6/8/2007
תגובה למאמר עם הסתכלות כוללת יותר
קצת מקומם שמציגים רק כמה זמן האם העובדת מקדישה זמן לילדיה, מה עם האבות? ושאר המשפחה? מדוע אין התקדמות בחשיבה היום שתפקיד גידול הילדים אינו נחלתן של הנשים בלבד בחברה, אלא אחריות של כל המשפחה והחברה כולה.
האם המחקר הזה עשה הפרדה בין אמהות חד הוריות לאמהות בעלות בני זוג? האם במציאות הישראלית משפחה שעל שני בני הזוג לפרנס יש אופציה אחרת לאמהות? האם ידוע לכם שיש קושי עצום למצוא מקומות עבודה שמציעים משרות חלקיות לאמהות. אמהות עובדות מינימום 9 שעות ביום ובמקומות רבים נדרשות אפילו שעות נוספות. האם 19 דקות של אמא רגועה ופנויה רגשית לילדיה אינן עולות בהרבה על שעה ביום שבו היא מותשת ומרוטת עצבים, מקסימום שם פיסית לילידה אך לא רגשית ומנטאלית?

אשמח אם תביאו כתבות פחות מגמתיות וכאשר אתם מציגים מחקרים תביאו באמת תמונה קצת יותר ריאלית למציאות שאנו חיים בה היום. כדי לחולל שינוי אמיתי לא די בלהטיח רגשות אשם נוספים על אמהות, שגם כך נושאות ברב רובו של עמל תחזוקת משק הבית, גידול, טיפוח וחינוך ילדינו ופרנסה, אלא לחשוב על פתרונות חברתיים מעשיים, שיאפשרו להורים עובדים לבלות זמן איכות רב יותר עם ילדיהם. רוצים דוגמא? הקמת גני ילדים, משפחתונים וכו' ליד מקומות עבודה שיאפשרו ביקור באמצע יום להורים וחוק שיכריח את המעביד לאפשר זאת להורים, הארכת חופשת הלידה בתשלום לאמהות (ברוסיה אמהות נהנות משנה שלמה של חופשת לידה בתשלום), יצירת משרת אם בכל מקום עבודה שהתשלום עבורה יהיה הוגן ומכבד את כישורי האם.

כאם עובדת אני מאמינה שהאחריות לעתיד ילדינו היא אחריות חברתית כוללת ומספיק להסתכל על התקציבים הזעומים במערכת החינוך הממלכתית כדי להבין מה הן סדרי העדיפויות שלנו כחברה וכמה אמהות נמצאות בין הפטיש לסדן במציאות עגומה זו.



מאמרים נוספים: