נחשו איזה אחוז מההחלטות שבני-אדם מקבלים על עצמם בתקופת ראש-השנה-יום-כיפור מחזיקות מעמד בפועל? אם הערכתם ש-10% מההחלטות, אז הייתם נדיבים למדי. על פי הסקר האחרון רק 8% מהן אכן מצליחות להחזיק מעמד. זה ממש מאכזב, ב-92% הנותרות יש המון אובדן של אמון עצמי, נזק למערכות יחסים, חלומות שלא התגשמו...

זאת לא רק בעיה של כוח רצון (אם כי זה בהחלט יכול לעזור!), זה קשור גם לתכנון נכון וכלים מתאימים.

את אחד הכלים החשובים - שבדרך כלל ישפר את הסיכוי שנצליח להתמיד בביצוע ההחלטה שלנו - ניתן ללמוד בפרקי אבות, שם כתוב "עשו סייג לתורה" - בנו גדר סביב התורה.

גדר, זו מערכת הגנה. היא מרחיקה אלמנטים בלתי רצויים ודואגת שיישארו בחוץ. היא מגנה על האלמנטים היקרים שבתוכה. סוג הגדר ואופייה מעידים על ערכו של הדבר שעליו אנחנו שומרים.

לחשוב ש"אני אכנס לחנות הפלאפל ואוכל רק סלט ירקות", זו אסטרטגיה שלא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

אם אנחנו באמת רוצים לשנות תכונה או הרגל, אז כדאי לנו מאוד להציב לעצמנו כמה גדרות שירחיקו אותנו מכישלון. על אף שאנשים רבים עומדים קרוב לשולי הרציף בתחנת הרכבת (למרות שלטי האזהרה הרבים), אדם זהיר יעמוד מעט רחוק יותר. הוא מבחין בסיכון המועט, ומרחיק את עצמו מהמצב הזה. (גם אם נראה לכם שמדובר בסכנה לא-ריאלית, לצערנו המציאות מוכיחה אחרת, וכבר היו דברים מעולם. מעידה קטנה, סחרחורת פתאומית ו...)

אנחנו מתפללים מדי יום שהקב"ה לא יביא אותנו לידי ניסיון, כי לרוע המזל הסיכוי שניכשל גבוה למדי. מאותה סיבה אנחנו גם לא מעמידים את עצמנו בניסיונות מיותרים.

גדרות להחלטות

למרות שאף פעם לא ראיתי סטטיסטיקה שעוסקת בנושא, אני מנחשת די בוודאות שאחת ההחלטות הנפוצות ביותר שאנשים מקבלים על עצמם בתחילת השנה, היא להתחיל בדיאטה (אני מבטיחה את זה לעצמי מדי יום, כך שראש השנה לא ממש מיוחד בנושא הזה!). אמנם לא מציאותי להציב גדר שתשאיר אותנו כל הזמן מחוץ למטבח (שלא נדבר על המרד שגדר כזאת תעורר בקרב יתר שוכני הבית!), אבל אולי נוכל בכל זאת להתרחק מחנות הפלאפל. במקרי חירום מישהו אחר יוכל לקנות כמה מנות בשביל הילדים. לחשוב ש"אני אכנס לחנות הפלאפל ואוכל רק סלט ירקות", זו אסטרטגיה שלא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. על הגדר צריך להיות כתוב באותיות ברורות: "שמור מרחק".

כשעבדתי עם עצמי על נושא רכילות ולשון הרע, חשבתי פעם שלמרות שאסור לי לבטא את המילים, אני יכולה לפחות להרשות לעצמי את ההנאה המפוקפקת של לחשוב את זה. מובן שחשיבת מחשבות שליליות על אחרים מובילה ל... דיבור עליהם. הגדר צריכה להיות 'לא לחשוב רע על הזולת', לשנות את הכיוון ברגע שהראש שלי מתחיל להתקרב לתחום הסכנה.

מספרים על אב שהתאמץ להיות סבלני אל ילדיו, בייחוד כשהם התנהגו לא יפה (סיפור מוכר לכל הורה!). כדי למנוע מעצמו לומר או לעשות משהו שאחר כך הוא יתחרט עליו, הוא בנה לעצמו גדר - חליפת כעס. בכל פעם שהילדים היו מרגיזים אותו, לפני שנזף או העניש בכל דרך שהיא, הוא היה פושט את מעיל החליפה שלו, ניגש לארון הבגדים ולובש את החליפה המיוחדת (אתם בטח מציירים בדמיונכם את הילדים האומללים מתכווצים באימה). מובן שבמשך הזמן שנדרש ממנו כדי להחליף את הבגדים, הוא הספיק להצטנן מעט ולחשוב בצורה שקולה יותר כיצד להגיב. יתכן מאוד שהוא עדיין נאלץ להעניש את הילדים או לנזוף בהם, אבל זאת כבר לא הייתה תגובה כעוסה בלהט הרגע.

לכל דבר שעליו אנחנו רוצים לעבוד, אנחנו צריכים לבנות גדר - שתעצור אותנו לפני שנאבד פרופורציות, לפני שנאבד שליטה.

בתורה, ליוסף הצדיק הייתה גדר מיוחדת משלו. בכל פעם שהוא פותה להתנהג בדרך שאינה ראויה, הוא היה מצייר בדמיונו את דמות אביו, וזה הספיק כדי לבלום אותו. (אני משתמשת בגדר דומה כדי להרחיק את היד שלי מצופר המכונית. אני מדמיינת שהנהג במכונית שלפני הוא אדם מפורסם וחשוב, ואת המבוכה והבושה שאני ארגיש לאחר שאצפור).

הגדר צריכה להיות מיוחדת ומותאמת לסיטואציה ולאדם. אנחנו חייבים להבין שערכים שיקרים לנו, זקוקים לגדרות, פעמוני אזהרה ושומרים, לפחות כמו האנשים שאנחנו אוהבים. את הגדרות אנחנו צריכים להקים בלי להתחשב באסטטיקה. בגדר עץ מעוצבת יש יותר מדי חורים, יותר מדי אפשרויות והזדמנויות לחדור פנימה. אנחנו זקוקים לגדרות גבוהות, עבות ובלתי חדירות.

אם נמלא אחר עצתם של חכמינו ונבנה סייג מסביב לתורה שלנו, אז קיים סיכוי משמעותי, שעד לשנה הבאה, נצליח להטות לטובתנו באחוזים ניכרים את תוצאות 'סטטיסטיקת ההחלטות המצליחות'.