כשרוצים לצחוק על השוויצרים אומרים שבלוחות הברית שלהם היה דיבר נוסף: 'לא תשליך פסולת ברבים'. למרות שלא כל מה שיש שם מתאים לנו, בכל זאת, למה צוחקים דווקא על הניקיון שלהם?

נראה לי שבעקבות הציווי והזכות שנתן לנו ה' ליישב את ארץ ישראל, ניתנה גם חשיבות רבה לשמירה על ניקיונה, כדי לאפשר ליופי המיוחד שלה להתגלות ולזרוח.

נראה לי גם שאי השלכת פסולת על הקרקע, מתאימה לאווירת הייחודיות הנעלה והמודעות המתמדת שהיינו רוצים לשדר ולהעביר הלאה לילדינו. איך הם יפנימו את חשיבותה וערכה המיוחד של ארץ ישראל, אם אותם הורים שנזעקים מכל כתם על הספה, לא חושבים פעמיים לפני שהם שומטים על המדרכה או הכביש את העלון הפרסומי שדחפו להם ליד? תלבישו עלי איזו נוירוזה פרוידיאנית שבא לכם, אבל אני עדיין מזדעזעת כשאני רואה מישהו שמשליך בחוץ פסולת. מצטערת, אבל אני לא מסוגלת להבין את הפעולה או הגישה הזאת.

בהתחשב בנקודת המבט הנ"ל, ובהתחשב בעובדה שבמקום בו אני מתגוררת מקובל בדרך כלל שלא משליכים פסולת ברחובות, כואב ועצוב לי לראות את הפסולת הזרועה ברחובותיהן של ערים רבות בארץ.

אני לא יודעת מי עושה את זה (ולכן יכולה להימנע מרכילות), אבל יש כאן פגיעה של ממש בארץ הקודש בכלל, ובעיר הקודש ירושלים, בפרט.

בעלי, אדם קצת יותר מתון ממני, הציע שאולי אין מספיק פחים בארץ מחשש להטמנת פצצות. יפה מצידו, ניסיון נחמד - אבל, אם ככה איך זה שכמעט בכל רחוב מוצבים פחים כאלה - וגלי אשפה מצחינים סביבם.

נראה לי שממש לא חשוב לגלות מיהם בדיוק המלכלכים (אתם יכולים להשתמש שוב בתארי כבוד פרוידיאניים, אבל זה ממש פשע לראות את רחובות העיר הקדושה לנו ביותר מכוסים בפסולת); בכל מקרה, עלינו מוטלת החובה לנקות.

לא רוצה להפנות אצבע מאשימה כלפי אף אחד. פשוט רוצה לפתור את הבעיה. ה' העניק לארץ ישראל קדושה מיוחדת, אבל לא רק - הוא נתן לה גם יופי מיוחד, שהרבה פעמים מוסתר תחת פחיות שתייה, אריזות חטיפים ועטיפות זוהרות של קרמבו (שלא נדבר על מה שקורה בתקופת הבחירות). אנחנו צריכים לנקות אותה.

אם כל אחד ואחד מאיתנו היה נוטל אחריות על הרחוב שלו, על המדרכות שעליהן הוא פוסע, על הכניסה לבניין שלו, היינו יכולים לשנות משהו. היינו יכולים ליצור סביבה שבה השלכת פסולת ברבים, למרות שאין לה את המעמד של עשרת הדברות, תחשב למעשה מכוער בהחלט. היינו יכולים ליצור סביבה שבה ההערכה שלנו לארץ ולזכות המיוחדת לחיות בה, תבוא לידי ביטוי גם בפעולות מעשיות קטנות.

היינו יכולים ליצור סביבה שתדגיש ותבליט את יופייה הגשמי והרוחני של הארץ.

נכון, אין כאן 'מעשה גדול' כמו האכלת ילדים רעבים או הבאת שלום למזרח התיכון, אבל יש כאן פעולה קטנה שאומרת "אכפת לי", פעולה קטנה שמאירה את העולמות הקטנים שלנו, פעולה קטנה שמצהירה ואומרת: 'הארץ הזאת, היא באמת הארץ שלי!'.