קראתי כתבה בפורבס, בה עורך המגזין מביא מחקרים רבים המוצאים שנשות קריירה פחות מאושרות בנישואיהן וסיכוייהן להתגרש גבוהים יותר. לאחר מכן הוא מפרט כמה מהקשיים האופייניים המתעוררים: נשים אינן מאושרות אם הן מרוויחות יותר כסף מבעליהן; גברים אינם מאושרים אם נשותיהן מרוויחות יותר מהם; בלי חלוקת התפקידים הקלאסית, תפקודו של הבית לקוי, אין מי שיקלח את הילדים, וכן הלאה. מיותר לומר שנשות קריירה רבות לא קיבלו את החדשות האלה בשמחה גדולה. אליזבת קורקורן, אחת מעמיתותיו של עורך העיתון, אשת קריירה נשואה באושר, כתבה לו תגובה נסערת.

הבעיה עם רוב הסטטיסטיקות היא שהן מדווחות על קשר ומתפרשות בטעות כמדווחות על סיבתיות. כלומר: אמנם יש קשר בין נשות קריירה מצליחות לבין גירושין, אך הסיבות לכישלון הנישואין נותרות בגדר השערה בלבד.

מעניין, שלמרות שהתפיסה המסורתית יותר של נישואין (כלומר, חלוקת העבודה שהופכת את האישה לאחראית הראשית על הבית אך בהחלט לא מונעת ממנה לבנות לעצמה קריירה) היא ערך יהודי, אליזבת קורקורן היא זו שטוענת את הטיעון התואם לעמדת התורה.

טענתה מבוססת על שני מרכיבים חשובים לנישואין מוצלחים.

האחד הוא התפתחות אישית וצמיחה מתמדת. אם אישה מרוויחה יותר מבעלה אך בעלה עוסק בעבודה עם משמעות, או שהוא לומד ומתמודד עם רעיונות חדשים, או שיש לו תחביבים מאתגרים שמפתחים אותו, קרוב לוודאי שההבדל הכלכלי ביניהם לא יהיה בעל משמעות רבה. אבל אם, במקרים הקיצוניים ביותר, האישה מפרנסת את המשפחה בשעה שבן זוגה בבית, היא חוזרת הביתה ומוצאת בית מבולגן ואת בעלה היקר ישן מול הטלוויזיה הדלוקה ללא הרף, כשלצדו ערמת בקבוקי בירה ריקים - זה כבר עלול להוות איום רציני על נישואיהם.

הבעיה לא טמונה בהכנסה, היא טמונה בהיעדר התפתחות ועשייה.

זה עובד בשני הכיוונים. אם האישה עסוקה בגידול הילדים, בבישול למשפחתה ובפרויקטים מלאי משמעות - נהדר. אבל אם בעלה חוזר הביתה ומוצא אותה מרותקת למסך הטלוויזיה, צופה באופרות סבון וזוללת שוקולדים, קרוב לוודאי שהוא ירגיש מתוסכל.

המחויבות שלנו לעצמנו ולבני זוגנו היא להמשיך לחשוב ולהתפתח. אם אנו עומדים במקום אנו פוגעים בעצמנו ובנישואינו.

המרכיב השני הוא פשרה. מובן שיש צורך בחלוקת עבודה. חלוקת עבודה היא עניין פרקטי ויעיל. באופן כללי, החלוקה הנכונה תתבסס על מיומנויות. כל אחד צריך לתרום בהתאם לתחום החזק שלו. בן הזוג המסודר והמאורגן ישלם את החשבונות; ההרפתקן יתכנן את החופשות; שניהם יכינו ארוחות ערב. כפי שחוזרים יועצי נישואין ואומרים, "זו לא תחרות ולא מדובר בניהול פנקסי חשבונות של מי עשה מה".

המפתח להצלחה טמון בשפה ובנקודת המבט. האם מדובר בנישואין שלי או בנישואין שלנו? אם אלה הנישואין שלי, אני כועסת על כך שאני מרוויחה כסף ואתה מבזבז אותו. אם אלה הנישואין שלנו, זה למען שנינו.

אם אלה הנישואין שלי, אני כועס על כך שעליי להכין ארוחת ערב. אם אלה הנישואין שלנו, אני שמח לעשות למענך משהו נחמד שתורם לשנינו.

אם אלה הנישואין שלי, אני עלולה להרגיש מתוסכלת שאני מבזבזת את הזמן בשמירה על הילדים שלך. אבל אם אלה הילדים שלנו? אנו שמחים לדאוג לצרכיהם ביחד.

בניית נישואין בריאים דורשת שהצלחת היחסים תהיה בעדיפות ראשונה, שה'אנחנו' יעמוד לפני ה'אני'. כמו כן, נדרשים צמיחה, הנעה ופעולה כדי לשמור על חיות הנישואין. אמנם המחויבות זה לזו היא לתמיד, אבל הפיכת הקשר לקרבה מלאת שמחה תמידית היא משהו שדורש עבודה. ובעבודה זו עלינו לשמור על משיכה ברמה הגופנית, הרגשית והפסיכולוגית. הטבע האנושי נוטה לשקוע בשאננות כשהוא משיג את שלו, אבל יש לנו הכלים לעבוד על כך (ולא מזיק לבקש קצת עזרה מהקב"ה - הרי כשמדובר בנישואין חשוב להשתמש בכל התחמושת האפשרית).

אז קדימה נשים - תרוויחו יותר כסף מבני הזוג שלכן. אחר כך תשתמשו בו למשהו נהדר שיתרום לשניכם.