בממלכת החיות, הפילים מפורסמים לטובה בזיכרון הארוך שלהם. בין בני האדם, אין כמו הזיכרון של אישה הנשואה. כל התנהגות בלתי מקובלת בחברה, כל יום הולדת שנשכח, כל מריבה - כל אלו מאוחסנים היטב בפנים, זמינים ומוכנים להישלף בכל הזדמנות "מתאימה".

הצעה מטופשת, משימה שלא בוצעה, נסיעה עסקית נוספת... יש לנו המון מגה-בייטים להכלת הנתונים האלה. אנחנו צוברות רשימה ארוכה של תלונות - מהשוליות ביותר ועד לרציניות - ומשתמשות בהן בחוכמה "כפי הצורך" נגד בני זוגנו חסרי הישע.

כמו את כל התכונות הברוכות, גם את הזיכרון אפשר לנצל למטרות חיוביות - או שליליות. השמירה הקפדנית על רשימת ה"פאשלות" של הבעלים שלנו, ההוספה החרוצה של כל טעות שלהם למאגר המידע - אלו עשויות להיות תכונות מולדות. אבל הבחירה לשלוף מהרשימה נתונים ולהשתמש בהם בפורום הזוגי היא מעשה הרסני.

אחד מהמפתחות למערכת יחסים מוצלחת הוא להפסיק להתבוסס בעבר ולהתקדם הלאה, אל העתיד - "אולי לא הייתי צריך להעיר את ההערה הזאת; אנסה לא לעשות את זה מהיום ואילך". נראה שהרבה יותר פשוט לגברים 'להחליק' ולהמשיך הלאה. כמו במגרש הכדורגל שבו המשחק הברוטאלי מסתיים בלחיצות יד וחיבוקים. גברים רבים מסוגלים לערב את הרגשות שלהם קצת פחות, ולא לייחס לכל אינטראקציה שהיא חשיבות חסרת פרופורציות. (מתנה לא מעידה על כל מערכת היחסים; היא בסך הכל מתנה).

כולנו טועים המון. מידי יום. מידי שעה. אף מערכת יחסים לא תוכל לשרוד אם נכניס לחשבון כל פספוס או מעידה.

עִזבו את זה והמשיכו הלאה.

למרות שקיימות שתי אסטרטגיות אפשריות לטיפול במאבקים הרגילים האלה, יש רק עצה מעשית אחת: עִזבו את זה והמשיכו הלאה.

אם התלונות שלכן שייכות לסוג המינורי - שיחת טלפון שלא הגיעה, נורה שרופה ש(עדיין) לא הוחלפה, צ'ק שחזר, או אפילו יום נישואין שנשכח (היכולת לזכור מסדי נתונים אינה מעלה בסיסית בבעל טוב) - תשכחו מזה. אל תעשו מזה עניין גדול, כי זה לא. אל תייחסו לו משמעות מוגזמת מבחינה רגשית או עקרונית (יש בעולם בעיות גדולות באמת). עזבו את זה והמשיכו הלאה.

אם התלונות הן מהסוג היותר רציני, שוחחו עליהן. נסו לפתור אותן. ואז עזבו את זה והמשיכו הלאה.

אל תמשיכו להעלות נושאים ישנים (יהיו מספיק דברים חדשים!). לכל אחד מגיעה הזדמנות להתחיל מחדש (את האמת - לא היית רוצה הזדמנות כזאת בעצמך?!).

גם ככה הנישואין מציבים בפנינו הרבה אתגרים וניסיונות. אם אנחנו מוסיפות לזה גם את הכאב שנובע מהיצמדות מיותרת למרירות העבר, אנחנו פוגעות בעצמנו, בבני הזוג שלנו ובנישואין שלנו. אולי זה נשמע שטחי ונדוש, אבל יש אמת באמרה: "היום הוא היום הראשון בשארית חייך". זהו היום הראשון בשארית חיי הנישואין שלנו. אז בואו נתקדם הלאה, במקום לסגת לאחור.