ברוכים הבאים ל Aish.co.il
י"ג תשרי תשס"ט    12.10.2008      פרשת השבוע: סוכות
הניוזלטר השבועי – 22,500 מנויים
ניצול לטובה של לחץ חברתי
ניצול לטובה של לחץ חברתי

אני באמת צריכה פעם להגיש בקשה למִלגת-מחקר. כשאני קוראת על מחקרים שיוצאים לדרכם כדי "לגלות" לָעולם את הדברים הידועים ביותר, ואחר כך מתפרסמים בכתבי עת יוקרתיים, נראה לי שלא בחרתי במקצוע הנכון.

מחקר כזה זכה לפרסום מכובד בכתב-עת רפואי ידוע. החוקרים הנבונים (נבונים, משום שהיה להם שכל לבקש מלגה שתממן את המחקר ותפרנס אותם) גילו שמסגרות חברתיות עשויות להשפיע על הסיכוי להשמין יותר מאשר הגנים.

אני לא מבינה מה הבשורה הגדולה. אנשים משתתפים באינספור קבוצות-תמיכה, משום שהם מבינים מהו כוחה של השפעה חברתית. אנשים מסכמים עם ידיד לעתים קרובות, שיעזור להם לדבוק במטרה שהציבו לעצמם (משהו כגון: "אני אתקשר אלייך כל ערב, ואומר לך בדיוק כמה צעקתי על הילדים בשעת ההשכבה... ככה אצעק פחות"). לחץ חברתי הוא תופעה מוכרת ומתועדת היטב.

חברה שלי עבדה באוניברסיטה מסוימת, ועסקה במחקר על אסטרטגיות להפחתת העישון בקרב תלמידי תיכון (עוד מקבלת-מלגה בת מזל). ממצאיה: הכל תלוי במה שבני הנוער סבורים שהחברים שלהם עושים. יש הרבה יותר סיכויים שמי שחושב שחבריו לכיתה מעשנים יתחיל לעשן, מאשר מי שחושב שחבריו אינם מעשנים. הגורם המרתיע היעיל ביותר שנמצא היה החשש 'להיות שונה'.

חיי קהילה מחזקים מטרות וסטנדרטים חברתיים ועוזרים לדחות ערכים מסוכנים על הסף

הרעיונות האלה חשובים כשבאים לפתח שיטות טיפול בבעיות הנפוצות האלה, אבל הם פשוט אינם חדשים. עם ישראל הכיר את כוחה של החברה עוד מימי קדם. כשירדו בני ישראל למצרים הם ביקשו את ארץ גושן, מקום שבו יוכלו לחיות את חייהם בקהילה נפרדת.

זה היה ועדיין אחד מסודות קיומנו. חיי קהילה מחזקים מטרות וסטנדרטים חברתיים ועוזרים לדחות ערכים מסוכנים על הסף.

אחד מהעונשים הכואבים ביותר בזמן התורה דרש הרחקה מהחברה ("הוצאה מחוץ למחנה"), ובכיוון השני - כל מי שנטש מרצונו את עם ישראל בזמן צרה נאלץ לשאת בתוצאות הקשות של מעשיו.

אנחנו רואים בבירור את כוח השפעתם של החברים על ילדינו (בייחוד אצל בני העשרה). אבל אנחנו לא צריכים למעט בכוח השפעתם עלינו. גם אנחנו זקוקים לחברה מתאימה.

כל מיני סרטים מהללים את חייו של הזאב הבודד, האצילי ובעל העקרונות (תחשבו על קלינט איסטווד), אבל זה לא אידיאל יהודי. אנחנו אמורים לחיות יחד - לעזור זה לזה, לתמוך זה בזה ולחזק יחד את ערכינו.

המחקר עליו כתבתי בתחילת המאמר התמקד בבעיות אכילה, ובעיקר בהשמנת יתר, אך על כף המאזניים מונחות בעצם סוגיות הרבה יותר חשובות. חֶברה ששותפה לערכינו מאפשרת לנו לצמוח ולהתקדם. אנחנו שואפים לחיות על פי הסטנדרטים שהיא מציבה. גם לחברה עם ערכים המנוגדים לשלנו יש השפעה. אנחנו לא מחוסנים (רק תקראו את המחקרים!).

אם נבלה עם חברים שאוהבים לרכל, גם אנחנו נרכל. אם נבלה עם אנשים שסגורים על אופנה וקניות, גם אנחנו נתעסק באופנה וקניות. אם נבלה עם אנשים שלועגים ללימוד וצמיחה, נמצא לעצמנו סוגי בילוי 'מקובלים יותר'.

מצד שני, אם נבלה עם אנשים שתחום העניין שלהם הוא רוחניות, גם העניין שלנו יפנה לכיוון נשגב יותר. אם נבלה עם אנשים שמתרחקים מלשון הרע, סביר שנסגור קצת גם את הפה שלנו. אם נבלה עם אנשים שמטרתם היא לממש את הפוטנציאל ולהיות הטובים ביותר שביכולתם, תהיה לנו מוטיבציה לעשות את אותו הדבר.

הכל תלוי בנו. הבחירה לחיות בחברה וקהילה תומכת יוצרת שינוי גדול בחיינו. אנחנו לא צריכים מחקרים שיספרו לנו את זה. וחוץ מזה, למה כל המחקרים תמיד אומרים לי להפסיק לאכול?!


פורסם בתאריך: 6/7/2008

אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע
הצטרפו למעל ל-22,500 מנוי הניוזלטר שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. צפו בגיליון השבועי לדוגמא.

אמונה ברוורמן היא בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת טורונטו, ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת פפרדין. היא גרה בלוס-אנג'לס עם בעלה ותשעת ילדיה. היא ובעלה עובדים באש-התורה. חוץ מכתיבה לאינטרנט ודאגה למשפחתה, אמונה מעבירה שיעורים בנושאי יהדות, מארגנת קבוצת בישול של מאכלי גורמה כשרים, ומארחת אורחים רבים בשבתות.
תגובות למאמר: 1

(1) ללא שם 26/7/2008
אהבתי!!!
אבל זה קשה.. לשנות חברה, זה לשנות את החיים ממה שטוב ומוכר לי.


מאמרים נוספים: