אני מסכימה עם העיקרון החינוכי שחשוב לשבח את המעשה עצמו ולא את הילד. אנחנו לא אומרים, "את ציירת נהדרת". אנחנו אומרים, "איזה יופי השתמשת בצבעים האלה, ובכל כך הרבה גוונים מאירים!"

אנחנו לא אומרים "אתה גאון". אנחנו אומרים "אני שמחה לראות כמה התאמצת ללמוד למבחן", או "ה' נתן לך כזה ראש טוב".

אז באופן כללי, יש לי יחס חיובי לדעה שזה אמור לחול גם על ההתייחסות שלנו למראה החיצוני. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו (בעיקר הבנות) יתמקדו יותר מדי בחיצוניות. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו (בעיקר הבנות) ישקיעו זמן מוגזם במראה שלהם. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו (בעיקר הבנות) יתגאו במתנת שמים שהם לא התאמצו להשיג.

אבל אולי הם יכולים ליהנות מזה.

האם אנחנו יכולים לנתק אותם לחלוטין מהעולם הסובב אותם ומהדגש שהוא שם על המראה החיצוני? ויותר מזה: אולי זה לא רעיון מודרני לחלוטין, אלא משהו מובנה בחוֹמרה של האישה. אחרי הכל, מצווה על הבעל לשמח את אשתו בחגים בקניית בגד או תכשיט (לא, סיר חדש ממש לא יועיל).

על הבעל לשמח את אשתו בקניית בגד או תכשיט (לא, סיר חדש ממש לא יועיל).

התלמוד אומר שבחתונה צריכים לשבח במפורש את יופייה של הכלה (זה לא סותר שבחים על האישיות שלה). אנחנו יוצאים מגדרנו כדי ליפות ככל האפשר את הכלה בפני חתנה, לא רק בחתונה אלא לאורך כל חיי הנישואין.

אם הבעלים שלנו חוזרים הביתה ומשבחים את הצניעות שלנו, אולי ניהנה מזה. אם הם משבחים את ההשקעה שלנו בהכנות לשבת, נשמח שהם מעריכים זאת. אבל אם הם לא יגידו לנו גם כמה אנחנו נראות טוב, נתאכזב. ייווצר לנו חסר, איזשהו ספק עצמי. אולי לא היינו רוצות להיות כאלה, אבל הרצון שלנו לא משנה את המציאות. כך ברא ה' את האישה (ולא תעשיית הפרסומות).

לאחר חורבן בית המקדש השני בירושלים, גזרו חז"ל הגבלות רבות כדי לבטא את תחושת האבל והגלות. אבל הם קבעו בבירור, שבעוד שכמה הנהגות של קלות דעת אסורות, מוצרי איפור וטיפוח לנשים יכולים וצריכים להמשיך להימכר.

כשאנו מחמיאים לבנותנו על המראה שלהן, חשוב לאזן זאת במחמאות על תכונות אופי חיוביות. אולי אפילו נרצה להקדיש משקל יתר לכיוון המידות הטובות, אשר באות מתוכָן. אבל כשהן מתבגרות, המראה שלהן מקבל חשיבות גדולה יותר בשבילן, ואנחנו צריכים לגלות רגישות לנושא הזה. נערות בגילאי העשרה, במיוחד, זקוקות להמון אישורים. אם הן לא מקבלות אותם מהוריהן, הן עלולות, חלילה וחס, לחפש אחריהם במקומות בלתי ראויים (בעלים שימו לב: זו סכנה גם לנשים!).

מובן שחשוב יותר להיות בעלי מידות טובות. אבל אין כאן סתירה. אפשר להיות גם טובים וגם יפים. לא יופי של כוכבי סרטים או דוגמניות, לא כדי להתאים לעמוד השער בשבועון; כל אחת יכולה להיות יפה בדרכה שלה. לא רק הנשמות שלנו, לא רק הפְּנים - גם הפָּנים!

זה משהו שכולנו צריכים להכיר בו, וגם ילדינו - כן כן, גם בנותינו - יכולים להבין את זה בצורה הנכונה.