|
רוזי ושרי היקרות,
אני יוצאת עם גבר מזה 5 חודשים. הוא בן 35, ממשפחה טובה, יש לו מקצוע טוב והוא עובד בחברה טובה. כמו כן, הוא יציב ומושך. יש לנו תחומי עניין דומים וסגנון חיים דומה.
אבל, אני מבולבלת מהתנהגותו. בכל פעם שאנחנו יוצאים לסרט, לארוחה או אפילו לגלידה, כל אחד מאתנו משלם על עצמו. הוא הציע לשלם עליי רק בפגישה הראשונה שלנו וביום הולדתי. ביום הולדתי, הוא לא נתן לי מתנה או כרטיס ברכה. לעומת זאת, אני שילמתי עליו כמה וכמה פעמים, מתוך תקווה שהוא יידע להשיב לי באותה מטבע בפעם הבאה - אך ללא הועיל.
במשך הזמן שמתי לב לכך, שהוא מאוד חסכן. רמזתי לו שאני מאוד אוהבת ומעריכה נדיבות. אפילו אמרתי לו, שזו תהיה מחווה נדיבה מצידו לקנות לי ורד, להזמין אותי למשקה או להזמין אותי לארוחה על חשבונו מדי פעם. הוא מסכים עמי, אך לעולם אינו עושה דבר.
האם אני מצפה ליותר מדי ומתלוננת ללא סיבה? או שמא התנהגותו מהווה רמז למשהו עמוק יותר מסתם חסכנות בריאה?
אשמח לשמוע את דעתכן הכנה.
ט.
ט. היקרה,
עלייך לנהל שיחה כנה וישירה עם בן זוגך. דברייך לגבי הנדיבות או לגבי רצונך במחווה של נתינה מדי פעם אינם ישירים דיים. עלייך להבהיר לו שאת רוצה לדבר על משהו חשוב. אנו מציעות לך למצוא את המקום והזמן המתאימים, ולגשת ישר לעניין. אמרי לו, שאמנם את נהנית להיפגש עמו, אולם לשניכם יש השקפות שונות לגבי מי צריך לשלם על הפגישות שלכם ואת מוטרדת ומבולבלת מהמצב הנוכחי.
דברי על כך שאת רגילה לכך שהגבר משלם, ואינך מבינה מדוע הוא תמיד מתחלק עמך שווה בשווה או שאינו מוכן להזמין אותך, לאחר שאת הזמנת אותו. אם לא אכפת לך לשלם על עצמך מדי פעם אך היית גם רוצה שהוא יזמין אותך, אמרי לו זאת בגלוי, במקום לרמוז ולקוות שהוא יבין את המסר. וגם אם אינך רוצה לשלם על עצמך כלל, אמרי לו זאת.  | | ייתכן שגבר זה באמת סבור כי הדרך ההוגנת ביותר היא, שכל אחד ישלם על חלקו ושאחד הצדדים יזמין את השני רק באירועים מיוחדים. | | |
ייתכן שגבר זה באמת סבור כי הדרך ההוגנת ביותר היא, שכל אחד ישלם על חלקו ושאחד הצדדים יזמין את השני רק באירועים מיוחדים. ייתכן שבמשפחתו לא נוהגים לתת מתנות או לכתוב כרטיסי ברכה בימי הולדת והוא לא חושב שהדבר נחוץ או חשוב. ייתכן שיום הולדתך חל בשלב מוקדם בהיכרותכם, כך שהוא עדיין לא הרגיש מספיק בנוח לתת לך מתנה. ייתכן גם שיש לו קשיים כלכליים שאינך מודעת להם. או שהוא חסכן מאוד בתחומים מסוימים, אך נדיב יותר באחרים. ותמיד קיימת גם האפשרות שהוא פשוט קמצן.
יהיה המצב אשר יהיה, עלייך לברר מהי נקודת המבט שלו. הדבר יסייע לך להבין איזה חלק מהתנהגותו מהווה "הקדמה לבאות" ואיזה חלק הוא יהיה מוכן לשנות, לאחר שיבין את נקודת המבט שלך. פעמים רבות, לגבר ולאישה בעלי כוונות רציניות זה לגבי זה, יש סגנונות כלכליים שונים ואלה עלולים להפוך לקושי משמעותי בחיי הנישואים, אם לא יידונו קודם לכן. לכן, חשוב שתבינו זה את נקודת מבטו של זה, ותראו עד כמה כל אחד מכם מוכן ויכול להתייחס לנקודות המבט השונות, בצורה שתהיה נוחה לשניכם.
אנו סבורות גם שתוכלי להבין טוב יותר את מניעיו של חברך, אם תתבונני באופן בו הוא מתייחס לאחרים בזמן שאתם בפגישה. בין "חסכן" ל"קמצן" ישנם הבדלים דקים. לדוגמה, כשהוא משאיר טיפ, האם הטיפ הוגן או קמצן? איך הוא מתייחס למלצרים, נהגי מוניות ונותני שירות אחרים? בחביבות או בבוז? האם הוא נוהג בכספו בחוכמה (כלומר, מוציא כסף על דברים חשובים באמת)? האם הוא תורם לצדקה? האם הוא נדיב בדרכים אחרות שאינן כלכליות, כלומר, מבחינת נכונותו לעזור, נדיבות במחמאות או בזמן שהוא מוכן להקדיש למטרות שונות?
אם תביני טוב יותר את גישתו לנושא הכסף, יש לקוות שתוכלי להגיע עמו להסכמה שתהיה מקובלת על שניכם. בהצלחה.
רוזי ושרי
פורסם בתאריך:
17/10/2004
| 
