|
ארבעת הבנים עונים לארבע הקושיות.
נתחיל בבן החכם, ששואל: "מה העדות, החוקים והמשפטים?"
בתורה, המלה "חוקים" מתכוונת לחוקים שאין להם סיבה הגיונית נראית לעין. למשל, מדוע שיהודים לא יאכלו חזיר? רבים חושבים שמדובר בסיבות בריאותיות, כדי לא להידבק במחלת 'השערוניות' (טריכינוסיס), אך בתורה עצמה נאמר שהדבר נעשה מסיבה רוחנית. מדוע?
החזיר הוא בעל החיים היחידי בעולם, שיש לו סממן חיצוני כשר (טלפיים מפוצלות), אך לא פנימי (הוא אינו מעלה גירה). החזיר, אם כך, מייצג את מה שכשר למראית עין, אך למעשה הינו טמא מבפנים. סוג כזה של צביעות מוגדר בתלמוד כאחד מסוגי ההתנהגות המתועבים ביותר בעיני ה'. מסיבה מוסרית זו, החזיר נתפס כמוקצה מחמת מיאוס עבור העם היהודי.
הבן החכם מקביל לראשונה מבין ארבע הקושיות -"ואף אתה אמור לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".
בימים אלה, כשבית המקדש חרֵב, אין לנו זבח פסח. במקומו אנו אוכלים אפיקומן - חתיכת מצה, בסוף הארוחה. מעשה זה מתאים לראשונה מבין ארבעת הקושיות: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה. הלילה הזה כולו מצה". משום שבלילה הזה עלינו לחזור למקורות, למהות החיים. זוהי תמצית החוכמה. אנו עוזבים את האגו שלנו ורואים את הדברים החשובים באמת. זהו הבן החכם, שרוצה להבין ונעזר בחוקי הפסח כדי לעשות זאת.
המרור של הרשע
מה אומר הבן הרשע?
הוא מקשה עלינו: "מה העבודה הזאת לכם? אני לא צריך את זה!" ובכך הוא מוציא את עצמו מהכלל, מהעם היהודי. הוא מלגלג ולועג לכל מנהגי החג. הכול נתפס כבדיחה בעיניו ולא איכפת לו מיהדותו. הוא בעצם לא שואל אף שאלה. הוא רק מקווה שאין לכם תשובה...
מדוע לא נמצא הבן הרשע בסוף הרשימה? האם אין הוא הגרוע מכולם? מדוע מיקמו אותו החכמים לאחר הבן החכם? זאת משום, שאפילו אם הבן הרשע נלחם בנו, הוא לפחות משתתף בדיון ויש עם מי לדבר. הוא חושב, הוא ערני. אם מצליחים להוציא אותו מ'רשעותו', הוא יכל להפוך לבן החכם.  | | אנחנו מסתכלים עליו ונדמה לנו שהוא אכן נהנה מחייו. | | |
ניתן לשאול מדוע הבן הרשע נמצא כאן בכלל. זאת משום, שהוא עדיין חלק מהעם היהודי ועלינו לעשות מאמץ כדי להגיע אליו.
הבן הרשע מקביל לשניה מבין ארבע הקושיות - "הלילה הזה כולו מרור". הבן הרשע מייצג את המרירות, כשהוא מחליף "משמעות רוחנית" בהנאות גופניות. על פני השטח הוא אומר: "מי צריך את אלוקים? אני רוצה בית מפואר ומכונית יקרה!" אנחנו מסתכלים עליו ונדמה לנו שהוא אכן נהנה מחייו. אך עלינו לחיות איתו, כדי לראות כמה מרירים הם חייו. האם אתם חושבים שאשתו וילדיו מכבדים אותו?
המרדף אחרי התשוקות מותיר אתכם עם טעם מר בפה. בפסח אנו אוכלים מרור ואומרים "פוי", כי זהו טעמו של המרדף אחר התשוקות, טעם אומלל ומר.
ה'תם', הזקוק לשינוי
הבן השלישי הוא התם. הוא שואל: "מה זאת?" ועונים לו: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים".
מיהו הבן התם? ראינו תמונות מההגדה בהן הוא מצוייר כבן העני, שהמרק נוזל על סנטרו. זאת משום, שהתם נתפס לעיתים כטיפש, שאינו מסוגל לחשוב בצורה הגיונית. אך למעשה, תם הוא אדם פשוט. הוא לא אינטלקטואל והוא לא יודע הרבה על יהדות. הוא רוצה לתת צדקה, יש לו לב טוב והוא רוצה להבין את הסיבה למנהגים. כיון שאינו לומד מהספר, הוא קשור להיבט היומיומי, הכאוב יותר ביהדות. | | אנו מטבילין במי מלח, שמייצגים את דמעותיהם של היהודים. | | |
הבן ה'תם' מקביל לשלישית מבין ארבע הקושיות - "הלילה הזה אנו מטבילין שתי פעמים". כדי שסקרנותו תתעורר וכדי שיקום ויעשה מעשה, צריך התם לראות את השינוי במו עיניו. הוא מסוג האנשים, שצריכים ללכת ללוויות או למחלקות הילדים בבתי החולים, כדי לשאול את עצמם (ולו לרגע): "מהי מהות החיים?"
לרוע המזל, האנטישמיות מתמקדת לרוב בבן השלישי. אנו מטבילין במי מלח, שמייצגים את דמעותיהם של היהודים. הדבר הגדול ביותר, שמאחד את היהודים כיום הוא זכר השואה והפחד שעם ישראל ייכחד.
בשולחן הסדר, התם הוא זה ששואל על המנהג המוזר "מדוע אנו מטבילין?". השינוי הוא זה שגורם לו לחשוב.
האדישות של 'ואינו יודע לשאול'
הבן הרביעי, הוא זה 'שאינו יודע לשאול'. "את פתח לו. שנאמר: והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר, בעבור זה שעה ה' לי בצאתי ממצרים".
הבן הרביעי הוא אדיש. הוא לא חושב ולא איכפת לו. אנו עונים לו באותו המטבע בה ענינו לבן הרשע - אדישות יכולה בקלות להפוך לשנאה ודחייה. משום כך טוענת היהדות, שאדישות היא היבט של רשעות ולכן, זה 'שאינו יודע לשאול' הוא האחרון. אם אינכם חלק מהפיתרון, אתם חלק מהבעיה.
'ושאינו יודע לשאול', מקביל לרביעית מבין ארבע הקושיות - "שבכל הלילות אנו יושבים בין ישובים ובין מסובין". עליו לנצל את החופש שניתן בליל הסדר, כדי למצוא את משמעות הדבר. אך זה 'שאינו יודע לשאול' הוא עצל ויכול להימשך לכל כיוון. הוא יכול להשתנות, להפוך לאכפתי יותר והוא יכול גם להמשיך להידרדר ולהירדם בשולחן הסדר.
קחו את זה אישית
האמת היא, שכל אחד מאיתנו מורכב מכל אותם ארבעה בנים, ארבעה סוגי יהודים. במידה מסוימת, כולנו מחפשים משמעות, חוקרים ובודקים ממש כמו 'החכם'. אך לעתים אנו מתייחסים לחיים כאל בדיחה ומורדים, כמו 'הרשע'. לעתים אנו צריכים לצפות בשקיעה או לראות אנשים סובלים כדי שנתעורר, נחשוב ונשתנה, בדומה ל'תם'. ויש פעמים בהן אנו חשים אדישות, מהלכים מסביב בעיניים עצומות כמו 'ושאינו יודע לשאול'...
| 
