|
כולנו יודעים שמסוכן להוציא דברים מהקשרם. כולנו הרגשנו, בשלב מסוים, מה שמרגיש מי שדבריו סולפו: באוזני חבר, בצורה שגרמה למריבה, או בעיתון שבו אתם או בני זוגכם רואיינתם. קשה לסמוך במאה אחוז על הדברים הכתובים. הדבר המצחיק ביותר ששמעתי בהקשר זה, היה על כוכב כדורגל שכתב את האוטוביוגרפיה של עצמו והתלונן שדבריו סולפו!
גם אם הציטוט מדויק, יתכן שהוצא מהקשרו, מה שעיוות אותו לחלוטין. כך גם בפסח: דבריו של הקב"ה הוצאו מהקשרם ובכך עוותו את תמונת החג.
כולנו מכירים את קריאתו המפורסמת של משה: "שלח את עמי". אך כמה מאיתנו יודעים שלא היו אלה מילותיו שלו? אלו היו מילותיו של הקב"ה. ועוד יותר חשוב: כמה מאיתנו מכירים את המשך הציטוט?
ה' אמר למשה לומר לפרעה: "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" (שמות ה', 1). לא רק "שלח את עמי", אלא שלח את עמי למטרה מסוימת. ולא סתם מטרה, אלא על מנת לשרת את הקב"ה.
פסח אינו קריאה סוחפת לשחרורם של כל העמים המדוכאים עלי אדמות. הוא לא עוסק ב"שה המשוחרר" (כמו בהגדה אחת שראיתי), בפמיניזם, או בעיראקים. דיכוי הוא דבר נורא ועלינו בהחלט להיאבק בו. אך לא בכך עוסק החג.
פסח מספר על יצירת קשר בין העם היהודי לה'. לא מדובר כאן בחופש גשמי. החופש הגשמי הוא רק תנאי הכרחי. חוקר מדעי ההתנהגות המפורסם, אברהם מסלואו, שתיאר את היררכית הצרכים האנושיים כתב, שיש לספק את הצרכים הגשמיים לפני שנוכל להיכנס לעומקם של צרכים נעלים יותר.
המטרה היא להשיג חופש רוחני ופסיכולוגי, שיסייע לפתח יכולת אישית וקולקטיבית להתמסר לה'. יש אנשים שיכולים להשיג חופש זה בעודם משועבדים - נתן שרנסקי למד עברית בבית הסוהר של הק.ג.ב. - אך רובנו זקוקים, בראש ובראשונה לחופש גשמי. בפסח אנו חוגגים את השחרור מהעבדות, שחרור שהעניק לנו את הכוח והרצון לצמיחה רוחנית. לאחר שהושג החופש הגשמי, יכולה העבודה האמיתית להתחיל.
העבודה האמיתית מתחילה
חופש ללא יעוד מבלבל אותנו, עד כדי כך, שלפעמים פושע שריצה את עונשו חוזר אל הכלא. בדומה לכך, הרוסים חזרו מבחינות רבות, לברית המועצות. ללא מטרות, איננו יודעים מה לעשות עם החופש שלנו. ללא מטרה, יתכן שיהיה לנו נוח בכלא. יותר מדי אפשרויות בחירה עלולות לבלבל אותנו. אנו אומרים אמנם שסבלנו די והותר (דיינו!) מעריצותם של המצרים, אך מתנתו האמיתית של הקב"ה, היא היעוד שניתן לחופש שלנו: לחפש את קרבת האלוקים ולשרת אותו.
בפסח, אנו רוצים להשתחרר מהמכשולים הפסיכולוגיים בקשר שבינינו לה'. חמץ מייצג אחד ממכשולים אלה: הוא רך ומנופח, כמו האגו שלנו. וכמו האגו שלנו, שחוצץ בינינו לבין כל מערכת יחסים, גם כאן, הוא מונע מאיתנו להעמיד את צרכי הזולת לפנינו ולהתמסר לכוח נעלה יותר.  | | כמו בכל שינוי שאנו עורכים בחיינו, גם כאן עלינו להתחיל לאט. | | |
ישנם עוד מכשולים שמפריעים לנו להיות נאמנים לעצמנו ולאחרים. אולי זה הצורך באישור חיצוני, או הצורך שלנו בביטחון כלכלי ואולי זה הצורך שלנו בהישגיות. לכולנו יש כמה חסמים, בשילובים כאלה ואחרים.
כמו בכל שינוי שאנו עורכים בחיינו, גם כאן עלינו להתחיל לאט. במשך שנים רבות ניסיתי להכיר בכך שאין לי שליטה על הדברים ולהרפות מהם. אך היה לי קשה להרפות מאשליה זו. לבסוף אמרתי לעצמי, שאם עד כה, לא הצלחתי לעשות זאת, כדאי לי לנסות לעשות זאת בקנה מידה קטן יותר ואולי אז אצליח. התחלתי לנסות להשלים עם המשקל שלי (אני לא יודעת למה חשבתי שזה עניין קטן יותר!) ושוב נכשלתי.
אך ממש כמו העם היהודי, שהחזיק מעמד במשך שנות עינויים ארוכות ושמר על ייחודיותו גם במשך 40 שנות נדודיו במדבר, גם אני לא ויתרתי. אני יודעת שיש כמה וכמה בעיות שעומדות ביני לבין מימוש הפוטנציאל האישי שלי. אם אדאג בנוגע למה שאנשים חושבים עלי, יתכן שיחסי עם הקב"ה ייפגעו. אם אדאג בנוגע למצבי הכלכלי, יתכן שאחליט החלטות לא מוסריות, או שאלמד את ילדיי דברים שיזיקו להם. אם אתמקד בהישגי, אתנתק ממקורן האמיתי של מתנותיי וכשרונותיי.
אני מתכוונת להתמקד בהכרת התודה: בהכרה, שכל הטוב בחיי בא לי מה', מה שמעורר בי רצון לשרת אותו במסירות גדולה יותר. יש מלחמות בעולם, אנשים חיים בתנאים קשים ובמשטרים רודניים ואכזריים, וזהו זמן טוב להעריך את מה שיש לנו. ככלות הכול, השיר "דיינו" עוסק בנושא זה בדיוק.
מטרתו של חג הפסח, היא להשתחרר מהעכבות שמונעות בעדנו להתמסר לקשר שלנו עם הזולת או עם הקב"ה, ולקיים הלכה למעשה את הדברים שאנו מאמינים בהם. "שלח את עמי" הוא התחלה חשובה. "ויחוגו לי" הוא היעד הסופי. אם נוכל ללמד את עצמנו ואת ילדינו רק דבר אחד על חג הפסח, בואו נלמד אותם את ייעודו האמיתי של החג.
| 
