|
ליל הסדר תשס"ב, יחד עם משפחת בעלי - למעלה מ-30 איש אנו מסבים לשולחן החג בבית מלון. השולחן ערוך לתפארת, מפה צחורה ומגוהצת למשעי פרושה על השולחן, כלים הדורים ונרות דולקים. אווירת חג חמה, משפחתית, מלוכדת. הסדר מתנהל כהלכתו, קדש ורחץ, כרפס... והנה הנכדים כבר שרים "מה נשתנה".
ואז נכנס אחד המלצרים, ופיו בשורת איוב...
"היה פיגוע" הוא אומר בקול שקט.
"איפה?"
"בנתניה". עיר המגורים שלנו.
פניהם של כל המסובים לשולחן, כולם תושבי העיר, מלבינות. נדמה לרגע כי מפות החג הצחורות משתקפות בבבואתם.
והראש מתחיל לרוץ קדימה. השכנים חוגגים כל שנה בבית מלון בעיר אבל איפה? וגם השותפה לעבודה הודיעה כי הוזמנו לעשות סדר במלון "פארק", אבל הם עוד התלבטו.
ושמחת החג כבר איננה, תחושת האין אונים מחלחלת ואיתה הבילבול והכאב.  | | סבא, ניצול שואה שעבר אין סוף תלאות עד שזכה לחגוג ליל סדר בחיק משפחה - ילדים נכדים ונינים, מתעקש להמשיך בקריאת ההגדה. | | |
סבא, ניצול שואה שעבר אין סוף תלאות עד שזכה לחגוג ליל סדר בחיק משפחה - ילדים נכדים ונינים, מתעקש להמשיך בקריאת ההגדה. אנו מסבים לשולחן בעל כורחנו, קוראים את ההגדה שקורמת לפתע עור וגידים מול עיננו. מרור, עשרת המכות, שיעבוד - כל אלו שבים לחיות מחדש לאחר אלפי שנים.
בלילה ההוא מצאו את מותם משפחות שלמות, זוגות זוגות הורים שאיבדו את ילדיהם, וילדים שנותרו יתומים מאב ואם.
29 הרוגים ויותר ממאה פצועים נפגעו בפיגוע התופת הנורא שהתרחש במלון פארק. אף אחד לא יצא מהמקום כפי שהוא נכנס אליו. מי שלא נפגע איבד את אחד מיקיריו. מי שנשאר בחיים איבד את בריאותו או את שגרת חייו.
שנתיים אחרי, המלון כבר אינו נראה אותו דבר, למרות שמשפחת כהן, הבעלים, מתאמצת להפיח בו חיים חדשים. הפגיעה בתיירות שפוקדת כמעט את כל בתי המלון בארץ מקשה גם עליה להתרומם ולהתאושש כלכלית. אך למרות הכל מסתבר שוב, בפעם המי יודע כמה, שהחיים חזקים מכל.
שבועיים לפני החג, וההכנות במלון לקראת החג בעיצומן.
"מאז הפיגוע, שיפצנו את המלון וניסינו ככל האפשר לחזור למסלול חיים נורמלי, אנחנו מתארגנים כמדי שנה, עם הרבה תקוות בלב" אומר לי המנהל, אריק כהן.
"בשלב זה אנחנו עם תפוסה בינונית, מקווים לעוד הזמנות בשבועיים שנותרו. מגיעים ישראלים מכל השכבות - דתיים, מסורתיים, חילוניים, ומגיעים גם מעט תיירים. כמובן שלא בכמות שהיינו רגילים אליה לפני הפיגוע".
בליל הסדר, יסבו לשלוחן החג במלון כ-120 איש להערכתו של כהן.
את השנה האחרונה הוא מגדיר כ"לא קלה". השפל בתיירות הנכנסת בנתניה לא פסח גם על המלון. "אומנם בסופי שבוע עבדנו יפה, אבל במהלך רוב השבוע המלון עמד שומם."
לדבריו, בקיץ האחרון התארחו במלון קבוצות תיירים מצרפת אך זו רק טיפה בים למה שנדרש לכיסוי הוצאות המלון לאורך השנה.
"תקווה, תקווה ושוב תקווה" זה מה שמחזיק אותנו היום אומר אריק כהן, ומאמין שיום אחד עוד ישוב המלון לימים טובים יותר.
שנתיים אחרי, שוב נסב כולנו לשולחן החג באותו הרכב.
את התשובה האמיתית שלנו למפגעים, אנו נותנים במספר הכיסאות הגדל מידי שנה ב"ה, עם הצטרפותו של עוד נכד ועוד נכדה למשפחה.
התוספת האחרונה למשפחתנו, תסב לליל הסדר והיא רק בת חודשיים.
מה נשתנה היא איננה יודעת עוד לשיר, אך בשמה היא מעידה כאלף עדים על תקוותינו כולנו -
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי, אמרי להרי יהודה הנה אלוקיכם... כרועה עדרו בזרועו יקבץ טלאים... איש לא נעדר". (הפטרת שבת נחמו)
| 
