|
איזה ספר מדהים הוא מגילת אסתר! למראית עין, זהו סיפור דרמטי ומלא תחבולות, הנרקם בין משתאות יין במחוזות זרים, ושונה מאוד משאר סיפורי התנ"ך. ולמרות זאת, מתחת לפני השטח, טמון חוט מחושב המקשר בין המגילה לבין קטעים קודמים בתורה. פסוקים והתרחשויות מסוימים מאפשרים לנו לחשוף קשר מדהים בין אסתר המלכה לדמויות המקראיות של שרה, יוסף ושאול.
שרה ואסתר
הקשר בין שרה אמנו ואסתר המלכה מתגלה כבר במשפט הראשון במגילה, שכולל את המידע המיותר-לכאורה על שלטונו של אחשוורוש ב-127 מדינות. המדרש שואל ועונה בשמו של רבי עקיבא: "מה זכתה אסתר למלוך על שבע עשרים ומאה מדינה? ... תבוא אסתר בתה של שרה שחַיתה שבע ועשרים ומאה שנה, ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה" (מדרש אסתר רבה א', ח').
רוב הסיפורים הקשורים לשרה ולאברהם מתרחשים בארץ ישראל, כשנוכחות האלוקים והתגלות המלאכים מהוות מרכיבים שגרתיים בעלילה. בניגוד לכך, סיפורה של אסתר מתרחש בגלות, ושמו של האלוקים אינו מוזכר אפילו פעם אחת בכל המגילה. מתוך ההקבלה בין הסיפורים אנו לומדים שאפילו אנחנו, המצויים במצב של גלות והסתר פנים מצד האלוקים, חיים ברצף הנמשך מימי האבות. ואכן, השם אסתר מרמז לנו בשורשו על המלה "הסתר".
אספקט נוסף של קשר זה הוא, ששרה הייתה האישה ה"יהודייה" הראשונה - הראשונה בנשות העם הנבחר, עם ישראל - ואסתר היא האישה היהודייה האחרונה שמתוארת בתנ"ך. שרה פעלה יחד עם אברהם להפיץ את ההכרה באלוקים, ואסתר פעלה יחד עם מרדכי להציל את העם היהודי. שתיהן היו נביאות, והתלמוד אומר שהיכולת הנבואית של שרה הייתה גדולה מזו של אברהם.
שתיהן היו נשים טובות לב במיוחד, שנאלצו לבצע פעולות 'אכזריות' על מנת לשמור על העם ועל מורשתו. שרה אמרה לאברהם לגרש את הגר ובנה ישמעאל, משום שחששה מהשפעתו השלילית של ישמעאל על יצחק. אסתר הייתה זו שהפנתה את האצבע לעבר המן וגרמה למותו. מכאן אנחנו לומדים, שלמרות שרחמים הם מתכונות היסוד היהודיות, לפעמים מוכרחים לדחות תכונה זו בכדי לעצור אויב מר, כמו המן צאצאו של עמלק.
 | | מגילת אסתר מלמדת אותנו שיעור מעניין לגבי מושג היופי | | |
גם שרה וגם אסתר מתוארות במקורות כנשים יפות מראה, והן נכללות ברשימה התלמודית של ארבע הנשים היפות בתבל. מגילת אסתר מלמדת אותנו שיעור מעניין לגבי מושג היופי בעין היהודית. ושתי, אשתו הראשונה של אחשוורוש, מוגדרת על פי יופייה הגופני, והיא נקראת ע"י אחשוורוש למשתה הגברים כדי להראות לכולם את יופייה. אסתר, לעומתה, מתוארת אמנם במגילה כאישה יפה (במושגים חזקים יותר אפילו משל ושתי), אבל היא לא מוגדרת בעיני האנשים על פי יופייה החיצוני, אלא על פי החן והחסד שלה. יופייה של אסתר היה רק נתון מסוים שאיפשר לתכונותיה הפנימיות להתגלות.
בשנות השבעים, בתקופת האקטיביזם הפמיניסטי, יצאו לאור מספר מאמרים שרוממו את ושתי בתור הגיבורה האמיתית של מגילת אסתר, משום שמרדה והתנגדה לאחשוורוש. יחד עם זאת הם תיארו את אסתר כדמות שהשתמשה בתחבולנות ותככנות נשית כדי להביא לשינוי. תפיסה כזאת, של ושתי כגיבורה, נוגדת את ההשקפה היהודית. התלמוד מתאר את ושתי בתור אישה מרושעת במיוחד - אשר שיעבדה בנות בניסיון להרוס את העם היהודי. תפיסה זו גם מתכחשת לרב-התחומיות של אסתר, שלמעשה השכילה להשתמש בכל מאפייניה - יופי כמו גם חוכמה - כדי להגיע לגדולה למען עמה, אפילו בנסיבות המייאשות ביותר.
הקשר בין שאול המלך למרדכי ואסתר
אסתר ומרדכי, כמו גם שאול מלך ישראל הראשון, באו משבט בנימין (והיו מצאצאיו הישירים של קיש). הסרת המלוכה משאול נבעה ישירות מהתנהגותו ביחס לאגג מלך עמלק.
הנביא שמואל הורה לשאול להרוג את אגג ואת עמו, מתוך הבנה שעמלק הוא אויב נצחי. העם צווה שלא לקחת כל שלל. כאשר גבר שאול על עמלק נהרגו כל העמלקים, חוץ מהמלך אגג עצמו. שאול חס גם על חלק מהצאן והבקר, כדי להקריבו לפני ה'. שמואל מוכיח את שאול על חוסר הציות שלו בקיום רצון הא-ל. שמואל הורג את אגג - אבל, לרוע המזל, רק לאחר שהספיק אגג לעַבּר אישה שתמשיך את זרע עמלק. המלכות נקרעת משאול ושבטו, וניתנת לאחר מכן לדוד ושבט יהודה.
דורות לאחר מכן, עומדים אסתר ומרדכי מול המן, צאצא ישיר של אותו אגג. אחד מרגעי השיא במגילת אסתר, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הנעימה בקריאה, הוא תוכן הדברים שמוסר מרדכי לאסתר כדי שתסכן את חייה למען עמה:
"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד', י"ג-י"ד).
במלים אלה נשמע הד סיפורו של שאול, ואי ביצוע הפעולה הנכונה שנדרשה ממנו. אסתר מקבלת את המסר ומייד פועלת. כך, מלבד ההזדמנות להציל את העם היהודי, זוכים אסתר ומרדכי לכפר על עוון השבט שלהם - הטעות שעשה אביהם המשותף שאול.
יוסף, מלך מצרים
שניים מתוך שנים-עשר השבטים יצאו מרחל - יוסף ובנימין. מכיוון שאסתר ומרדכי היו מצאצאי בנימין, נמצא קשר משפחתי בין יוסף לסיפור הפורים. מעבר לכך, גם יוסף וגם אסתר הם גיבורים יהודיים שהגיעו לעוצמה גדולה במלכות זרה, למרות תנאי הפתיחה העלובים של שניהם.
בשני הסיפורים מתרחשת נקודת המפנה כתוצאה משינה או מחוסר שינה: יוסף נכנס לתמונה בתור פותר החלומות של פרעה; ואילו נדודי השינה של אחשוורוש מובילים לכך שיגלה שמרדכי הציל את חייו ומעולם לא זכה בגמול על מעשהו. באופן מדהים, גם יוסף וגם אסתר חושפים את זהותם היהודית האמיתית במשתה מצומצם.
יותר מזה, פסוקים דומים משמשים בשני הסיפורים. לדוגמא, התעקשותו של המן שמרדכי ישתחווה מתוארת כך: "ויהי כאמרם אליו [למרדכי] יום ויום, ולא שמע אליהם" (אסתר ג' ד'). הדבר כתוב בצורה כמעט זהה לתיאור ניסיונות הפיתוי של אשת פוטיפר כלפי יוסף: "ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ולא שמע אליה" (בראשית ל"ט י').
קיימות מקבילות רבות נוספות. איסוף הנשים המועמדות למלכות מתואר כך: "ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו, ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה..." (אסתר ב', ג'). השוו זאת לתיאור איסוף התבואה על ידי יוסף לקראת שנות הרעב העתידיות: "ויפקד [פרעה] פקידים על הארץ... ויקבצו את כל אוכל..." (בראשית מ"א, ל"ד-ל"ה).
ועוד, יוסף עולה לגדולה - מקבל את טבעת המלך, לובש בגדי מלכות, מוצעד בעיר הבירה וכו. - תהליך מקביל לזה שעובר על מרדכי בעלוֹתו לגדולה.
מהו הדבר העיקרי שאנחנו לומדים מהקשר בין מגילת אסתר לבין פרשות מקראיות קודמות?
האלוקים נמצא עִם עַמו כאן ועכשיו, כפי שהיה בעבר, והוא ישוב לגאול אותנו כפי שעשה בעבר. הדבר בא לידי ביטוי גם בהלכה היהודית. בשנה עברית מעוברת שבה יש שני חודשי אדר, נחגג פורים תמיד באדר השני. התלמוד מסביר שהמטרה היא להצמיד בין גאולה לגאולה. בין הגאולה הזאת - שהתרחשה בימי מרדכי ואסתר, לבין הגאולה האחרת - יציאת מצרים הנחגגת בחודש הבא אחריו, ניסן.
בדיוק כפי שנגאלנו בימי התהוות האומה היהודית, כך נגאלנו שוב בימי אסתר. וכמו שנגאלנו בימי אסתר כך ניגאל גם בעתיד - במהרה בימינו.
| 
