אם שמתם לב, מנהג מענין יש בקריאת המגילה בפורים; צורת התנוחה של המגילה בשעת הקריאה שונה מאשר צורת התנוחה של ספר התורה בזמן שקוראים בו. בספר תורה, הקריאה נעשית בעמודה אחת פתוחה, וממשיכים וגוללים לפי הצורך. ואילו בפורים, פותחים תחילה את כל המגילה מתחילה ועד סוף, ורק אחר כך קוראים.

ומה טעם יש למנהג זה? "כדי להראות הנס". זהו הטעם שניתן למנהג זה, וכך לשונו של ה"שולחן ערוך" (סימן תר''צ סעיף י''ז): "מנהג כל ישראל שהקורא, קורא ופושטה כאיגרת להראות הנס".

אלא שבזה עצמו יש לשאול, מה פירוש הדבר? מה הקשר, מה ענינו של המנהג, וכיצד זה מראה על הנס? שאלה פשוטה למדי, אך לא מצאתי התייחסות במפרשים לביאור הדבר.

אנסה, אם כן, להפעיל את ההבנה שלי בנושא, בתקוה לשני דברים:

א) שהדברים מכוונים אל האמת. ב) שיש בכך לימוד חשוב מלקחי פורים, וחיזוק למצבים שונים בהם זקוקים אנו לחיזוק.

נפתח בשאלה, שתוכלו אולי גם לשאול כחידון בפורים לראות מי 'בענינים', והיא: במשך כמה שנים נמשך הסיפור של המגילה? מתחילה ועד הסוף, כמה זמן עבר?

קריאה מדוקדקת תניב את התשובה הנכונה: כעשר שנים. המשתה שבתחילתה של המגילה היה בשנת שלש למלך אחשורוש. אסתר נבחרה למלכה בשנת שבע למלכותו. והמן הפיל את הפור בשנת שתים עשרה למלך, ובאותו זמן נתלה. המלחמה והנצחון היו כשנה אחר כך, בי''ד בחודש אדר, ואז הוא שנקבע לנו חג חדש בלוח השנה, חג הפורים.

את כל התקופה של עשר השנים, אנחנו מעבירים בדקות ספורות של קריאת המגילה.

איזו מטרה נעלית יכולה להיות לזה? עוברת שנה, שנתיים, שלש וארבע, ו...כלום. מה יהיה?

מעתה, נחשוב: איך הרגישה אסתר כשנלקחה לארמונו של המלך? אני לא מקנא בהרגשה שלה. אשה צדקת וקדושה, שכל חייה צניעות ורוחניות, והיא נלקחה נגד רצונה לחיות עם אדם שכל כולו מלא גשמיות, אכזריות ורשע. לשם מה? איזו מטרה נעלית יכולה להיות לזה? עוברת שנה, שנתיים, שלש וארבע, ו...כלום. מה יהיה?

אחרי חמש שנים, פתאום נתגלה תפקידה המרכזי של אסתר בשירות העם כולו. היא היחידה שיכולה לעזור, היא זו שהצילה את המצב. רק אז נתגלו דרכי ההשגחה. רק אז הובן למפרע, את מה שמרדכי הצדיק הביע בתחילה בתור מחשבה אפשרית: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?". דרכי ההשגחה אינם נגלים מיד לעין. לפעמים אפשר לראות במבט לאחור, בתהליך של שנים, את ההנהגה של ה' שלעולם בשעת מעשה לא יצליח בשר ודם להבין.

ואולי לכן פושטים את המגילה כולה. כי לראות את הנס - לא יספיק להביט בעמודה אחת. רק כאשר הכל פתוח, כאשר תופסים את הסיפור בשלימותו, כאשר מבינים שיש כאן תהליך מתמשך - רק אז אפשר להפנים את הלקח המיוחד של נס פורים.

ולכן פושטים את המגילה, 'כדי להראות הנס'.

יש כאן לימוד חשוב במבט שלנו על ההסטוריה של עם ישראל, בצורות רבות ומגוונות. ולא פחות מכך, יש כאן גם לימוד לאדם בחייו האישיים, כאשר תהליכים שונים מתרחשים ואולי באים לידי ביטוי סופי רק כעבור זמן.

זהו גם הפירוש המילולי של 'מגילת אסתר'; 'מגילת' הוא מלשון גילוי, ו'אסתר' הוא מלשון הסתר, ומגילת אסתר מספרת על נס שאירע בדרך הטבע, ובא לתת גילוי גם בתוך ההסתר, ומגלה דרכי השגחה גם במהלכים (הנראים) טבעיים.

ולכן הוא שמגילת אסתר נקראת ע''י שתחילה נפתחת היא כאיגרת, וזהו כדי להראות את סוגו וטיבו של הנס עליו מסופר במגילה.

מאמר 1 מתוך 20 בסדרת רוחניות למאמר הבא >> האלוקים – רגע כאן, ורגע נעלם