|
כיצד נמצא את אלוקים אם פניו מוסתרות?
פורים מלמד אותנו, איך להתחבר לאלוקים, בתקופות בהן הים אינו נבקע לשניים ושיחי סנה בוערים ומתכלים.
סיפור המגילה התרחש לאחר חורבן בית ראשון, כשעם ישראל לא זכה יותר לראות נסים בהתרחשותם ועידן הנביאים עמד לעבור מן העולם. הייתה זו תקופה של הסתר פנים.
ידו המנחה של אלוקים
האם אי פעם חשתם בצורה ברורה בנוכחותו של ה' בחייכם? האם אי פעם חשתם שכוח חזק מכם, מוביל את האירועים ואת אופן התרחשותם?
אני זוכרת פעם אחת, שחשתי בכוח מנחה זה. היה זה בדיוק לאחר שפגשתי את האיש שיהיה לבעלי. באותו הזמן של ההיכרות הראשונה בנינו, אפילו לא חלמתי שנתחתן בעתיד. נראה היה שדרכינו פונות לכיוונים שונים ולכן באופן טבעי, נפרדנו.
זמן קצר לאחר מכן, התקשר אליי לפתע פתאום, אדם שהיה זר לי לחלוטין והציע לי עבודה בתחום שלא היה תחום התמחותי. נעניתי להצעה זו אך ורק משום שעוררה את סקרנותי.  | | עד עצם היום הזה, אין לי מושג מדוע נקראתי לאותו ראיון. |  |  |
עד עצם היום הזה, אין לי מושג מדוע נקראתי לאותו ראיון. אך בעקבות קבלתה של משרה זו, פגשתי שוב את "הדייט" שלי לשעבר. הקריירה שלי החלה להשתנות, כמו גם גישתי לחיים ואי- אילו תכונות. שנתיים לאחר פגישתנו הראשונה, נישאתי לבעלי והתחלתי בחיים שמעולם לא הייתי זוכה לחיות, אילו היו מתנהלים חיי "לפי הספר". גם אם נדמה לנו, אין לנו שליטה גמורה על חיינו.
היהדות מאמינה, כי ה' מעורב בכל אירוע בחיינו בצורה ישירה. דבר אינו קורה במקרה. נסיבות חיינו הן יותר מצירופי מקרים. יד אחת מכוונת הכול.
עמלק, עם "המקריות"
ישנם אנשים שאינם שותפים לתפיסה זו. עמלק היה עם שנלחם לראשונה בבני ישראל, כשיצאו ממצרים. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרךָ בדרך.." (דברים כ"ה, י"ז-י"ח)
התורה מתארת את עמלק כעם "אשר קרךָ". מקורה של המלה " קרךָ" במלה "מקרה", כלומר, צירוף מקרים, דבר שאירע "במקרה". מכאן אנו למדים, שהאמונה במקריות היתה מהותו של עמלק. אחרת, כיצד יכלו להתעלם מהניסים שאירעו ליהודים - עשרת המכות יציאת מצרים, ושיא השיאים... חציית ים סוף - ועדיין להילחם באותם יהודים? הם בוודאי אמרו לעצמם: "זהו סתם צירוף מקרים חסר משמעות!"  | | המן, שמוצאו מעמלק, החליט להיפטר מיהודי פרס והטיל פור כדי לקבוע את מועד השמדתם. |  |  |
המן, שמוצאו מעמלק, החליט להיפטר מיהודי פרס והטיל פור כדי לקבוע את מועד השמדתם. הוא רצה שמועד האירוע ייקבע במקרה. היהודים, מצד שני, נעזרים בהטלת גורלות כדי לאפשר את ההתערבות האלוקית. לפני הכניסה לארץ ישראל, בתקופת יהושע, חלוקת האדמה בין השבטים נעשתה באמצעות הגרלה. הדבר אפשר לרצונו של ה' להתגלות, באירוע הרה גורל זה, ללא התערבות אנושית.
סיפור המגילה: הפך המקריות!
כל אחד מאירועי המגילה נראה טבעי ונדמה שתוכנן בידי אדם.
מלך משתכר ומחליט לקרוא לאשתו, על מנת שתופיע לפני אורחיו - זה יכול לקרות.
האישה, ושתי, מסרבת להופיע לפני המלך והוא מחליט להרוג אותה. אסתר היא המלכה הנבחרת - זה אפשרי.
המן מנסה להרוג את מרדכי ברשות המלך - ייתכן.
המלך סובל מנדודי שינה ונזכר בטובה ישנה, שהוא חייב למרדכי - יכול להיות.
אך כשכל אלה מתרחשים בסמיכות זה לזה, כשכל חתיכות הפאזל מצטרפות זו לזו ב"צירוף מקרים" ענקי, הן יוצרות יחד נס. לא פחות! כוח נסתר מתגלה ברגע אחד.  | | כל אחד מהאירועים, שהמן סבר כי הוא שולט בהם, הביא לנפילתו. |  |  |
כל אחד מהאירועים, שהמן סבר כי הוא שולט בהם, הביא לנפילתו. הצעתו להרוג את המלכה ושתי, הביאה להכתרתה של אסתר כמושיעה. הצעתו לרכב על סוסו של המלך בגלימותיו - הפכה לגמולו של מרדכי והגרדום שבנה במו ידיו, שימש לתלייתו- שלו.
לכל אורך המגילה, מכתיב ה' את האירועים ומשתמש בבחירותיהם החופשיות של הנפשות הפועלות, כדי ליצור מארג אחיד, בעל מטרה ויעוד - גאולת העם היהודי.
שמו של אלוקים אינו נזכר כלל בסיפור המגילה. זוהי תקופה של "הסתר פנים". אך יותר מתמיד, ברור לחלוטין, שהוא זה המנהל את העניינים. יש יותר מדי "צירופי מקרים" וחלקי הפאזל מתחברים זה לזה בפשטות רבה מדי.
נקודה נוספת: סיפור המגילה מתרחש לאורך תשע שנים. הוא נדחס לספר, אותו אנו קוראים תוך חצי שעה. הדבר מספק לנו פרספקטיבה אחרת: אנו יכולים לראות כיצד כל אחד מהאירועים הקשים והמכאיבים, הוביל למטרה מתוכננת מראש. אך כשאנו נמצאים בעיצומו של מצב קשה, אנו רואים רק אפילה וחשים בלבול.  | | המסר הייחודי של יום זה הנו להבין, שיד ה' מתערבת בהיסטוריה, כמו גם בחיינו היומיומיים. |  |  |
לפיכך, המסר הייחודי של יום זה הנו להבין, שיד ה' מתערבת בהיסטוריה, כמו גם בחיינו היומיומיים.
המלה "עולם" מקורה באותו שורש כשל המלה "נעלם", מוסתר, חבוי. שמו של ה' אינו מופיע. אך לאחר שהכול כבר נאמר, נוכחותו מורגשת בכל מקום. הוא אינו נסתר, זה רק נדמה לנו. אנו יכולים למצוא אותו בכל אירוע בחיינו - זה תלוי רק בנו.
|