 |
 |
|
|
באופן מסורתי, היהודים היו שונים למדי משכניהם. לבושם היה שונה, חוקיהם היו שונים ולעתים הם גם דיברו בשפה שונה.
תיאוריה זו נשמעת כמו הסבר הגיוני לאנטישמיות: היהודים שנואים כיוון שהם שונים.
אולם, מה קרה כשהיהודים השילו מעליהם את ההבדלים התרבותיים והפכו להיות "כמו כולם"? אם תיאוריית "הנטע הזר" נכונה, הרי שהתשובה לאנטישמיות היא היטמעות בסביבה. כלומר, האנטישמיות נעלמת, ככל שגדלה יכולת היהודים להשתלב בחברה בה הם חיים. האמנם? תנועת ההשכלה היהודים שמרו על היבדלות במשך אלפי שנים, עד המאה השמונה-עשרה, עם הגיעה של תנועת ההשכלה לאירופה. תנועת ההשכלה ניסתה לנתק את 'טבעת החנק' של הנצרות ולהעניק זכויות שוות לכולם, כולל היהודים, ללא כל קשר לדתם. בדצמבר 1789, במהלך דיון שהתנהל באסיפה הלאומית הצרפתית בנושא הענקת זכויות שוות ליהודי צרפת, הצהיר הרוזן סטניסלס דה קלרמונט-טונר: "ליהודים כבודדים יינתן הכל – ליהודים כעם, לא יינתן דבר".
הם השילו מעליהם את הלבוש המסורתי, גילחו את זקניהם והחלו ללמוד באוניברסיטאות ולבלות בתיאטראות. הם אימצו את השפה, התרבות, אורח החיים וסגנון ההתנהגות של שכניהם הלא-יהודים. הם נישאו בנשואי תערובת ומחקו כל זכר לשיבת ציון מתפילותיהם. במילים אחרות, הם הפכו להיות יותר צרפתים מהצרפתים. הקץ לאנטישמיות – האמנם?
היהודים קלטו את המסר. בגרמניה הצהירה תנועת הרפורמה של היהודים: "ברלין היא ירושלים שלנו, גרמניה היא ארץ אבותינו". פרשת דרייפוס – משפט הראווה, בו הועלו האשמות שקריות על בגידה, כנגד קצין יהודי בסוף המאה ה-19, נועד להוכיח, כי היהודים לעולם לא יוכלו להיות אזרחים נאמנים לארצם. זמן לא רב לאחר מכן, עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון, שמטה שוב את הקרקע מתחת לרגלי היהודים וערערה את תחושת הביטחון בהצלחתם להשתלב ולהידמות לשכניהם הלא-יהודים. לאחר מאות שנות שנאה, ציפו יהודי אירופה לקבלת פנים חמה משכניהם הגויים. אולם, הם זכו לאכזבה מרה. הנאצים שלחו ליהודים מסר ברור: שנאת הזרים אינה קשורה לעניין! איננו שונאים אתכם משום שאתם שונים מאתנו, אלא משום שאתם מנסים להיות כמונו! איננו יכולים להרשות לכם 'לזהם' את הגזע הארי עם הגנים הנחותים שלכם. כל עוד נותרו היהודים זרים, הייתה מידה של היגיון בתיאוריית ה"נטע זר". אולם, ברגע שהיהודים ניסו להשתלב בחברת הלא-יהודים, תיאוריה זו התנפצה לרסיסים – כיוון שהיא מעולם לא הייתה הסיבה האמיתית מאחורי השנאה.
 
עבור למאמר: "למה דווקא היהודים?" הינו סמינר און-ליין הנותן הסבר מעמיק לשנאה העתיקה והשורשית ביותר בעולם, ומאיר באור חדש את הדרך בה אנו תופסים את עצמנו, את עמנו ואת ההיסטוריה שלנו. הבירור האינטנסיבי שנעשה מכניס לפרספקטיבה חדשה, את ההסתכלות שלנו, על עצם קיומנו כיהודים ועל תפקידנו הייחודי בקרב האנושות. 
קישור ישיר ל"למה דווקא היהודים?" – www.aish.co.il/why 
|
אולי הסיבה לכך ששונאים את היהודים, היא פשוט מכיוון שהם שונים?
ייתכן שהבדלים תרבותיים אלה גורמים לכך, שהמדינות אליהן היגרו היהודים אינן מסוגלות לקבל אותם. באופן כללי, אנשים 
יש מידה של אמת בהצהרה זו. לאורך השנים, היהודים התרחקו מסביבתם וחיו בחברה סגורה: מגעיהם החברתיים עם הלא-יהודים היו מצומצמים ביותר וגם מערכות המוסר, התרבות והחברה שלהם היו שונות לחלוטין מאלו של שכניהם. גם חזונם מעולם לא עסק בהשתלבות בסביבתם, אלא בשיבה לציון. אמנם, הם היו אזרחים שומרי חוק שתרמו למדינות בהן חיו ואפילו התגייסו לצבא כדי להגן עליהן, אולם ליבם היה נתון תמיד לארץ המובטחת. לכן, אין ספק בכך שלאורך השנים, היהודים היו נטע זר.
יהודי אירופה קפצו בלהט על ההזדמנות לשוויון זכויות, מתוך תקווה להיפטר סופית מהשנאה ממנה סבלו.
נפוליון מיהר לנצל תופעה זו, ובשנת 1807 כינס סנהדרין שהפעיל לחץ על היהודים, להתנתק מכל מחויבות ליהדותם ובני עמם ולהצהיר על נאמנותם הלאומית לצרפת ולה בלבד. 
התירוץ החדש הפך כעת להיות נחיתות הגזע היהודי. במילים אחרות, המסר ליהודים היה: אתם יכולים לשנות את מראכם החיצוני, אתם יכולים לגלח את זקנכם, להיפטר מן הכיפה ואפילו להמיר את דתכם או להחליף את הלאום שלכם, אך לעולם לא תוכלו לשנות את גזעכם.
