כשבני ישראל נמלטו סוף סוף ממצרים, הם פתחו במסע ארוך במדבר, מסע אל הלא נודע, מסע הרה סכנות, מלא בקשיים ובאתגרים בלתי צפויים. מסע אפוף חשש ושמחה, ניצחון וייאוש, מסע החיים.

הם יכלו לשמור על האופטימיות שלהם למרות כל מה שעמד מולם, מתוך החוויה המתמשכת של הנוכחות האלוקית בקרבם. לאורך מסעותיהם, סוכך עליהם הקב"ה בענן, כשהוא מאפשר לאבותינו לחוש בטוחים, וכתוצאה מכך, שמחים.

למרות שהתגוררו בסוכות רעועות, הם ידעו שהם לא לבד; והם לא פחדו.

מבצרים וחומות הגנה

אנו לעומתם לא מתגוררים בסוכות רעועות, אנו מתגוררים בבתים גדולים העשויים אבן, מאחורי חומות הגנה גבוהות ומערכות אזעקה. ובכל זאת, אנו חשים חלשים יותר וחשופים יותר.

רבים מאיתנו לא מתעמתים עם אויביהם פנים אל פנים כמו שעשו אבותינו, ולמרות זאת, אנו פותחים את העיתון היומי וחשים פחד רב יותר. למרות כל הקדמה, אנחנו מתוחים, חסרי בטחון ובקושי שמחים.

סוכות הוא ההזדמנות שלנו לפרוץ מבעד לכאב הזה ולהתעלות מעל לעצבנות שלנו. כשאנו יושבים בחוץ, מתחת לכוכבים, אנו זוכים בהזדמנות לחוות, מה שחשו אבותינו – תחושה ממשית של הנוכחות האלוקית, הידע האמיתי שאנו לא לבד, והרגשת הנוחיות והשמחה הנלוות לכך.

כשאנו שומעים את החדשות וחשים ברגשות בלתי נסבלים של כאב ופגיעות, סימן שאיבדנו קשר עם חווית חג הסוכות, עם מציאות הנוכחות האלוקית בחיינו. אפשרנו לחושך, לטרור ולרשע, לנצח. אנו זקוקים למיקוד מחודש. אנו חייבים להתעלות.

האלוקים עדיין שומר עלינו. הוא עדיין דואג לנו. הוא עדיין האב היחידי שבאמת יודע הכי טוב.

אבל אנו הפכנו למוטרדים. אנו שומעים חדשות רעות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ושוכחים להעריך את יופיו של העולם . אנו יותר מיד עסוקים בלהגן על הילדים שלנו מכדי ליהנות מהם. אנו צוברים כסף ובונים מבצרים; נאבקים בפחד במקום לחיות את חיינו.

הזדמנות לצאת לחופשי

סוכות הוא ההזדמנות שלנו לצאת לחופשי – להתרפות בידיו המרגיעות של האבא האוהב שלנו. לפעמים, בן השמונה שלי, זוחל למיטה בין בעלי לביני. "זה כייף ככה, נכון?" אני אומרת, והוא מחייך בשביעות רצון. לכולנו יש את הכמיהה הזאת לחמימות וביטחון, לברוח בחזרה הביתה. הדבר המדהים הוא שאנחנו לא מבינים שזה אפשרי. אנו יכולים לחזור הביתה – אנו חייבים לחזור הביתה – הביתה אל תוך חיבוקו החמים של הקדוש ברוך הוא. הוא רוצה שנחוש בטוחים תחת מגע ידו; הוא רוצה שנהיה חשופים ורגישים – אבל רק כלפיו וכלפי אהבתו, לא כלפי עליותיו ומורדותיו של העולם שמקיף אותנו.

קשה להשתחרר, הרגלי לחץ החיים שלנו הם כמו ידידים ותיקים, אבל הרבה יותר קשה לחיות חיים נטולי שמחה.

זוהי מתנת חג הסוכות. אנו יושבים תחת כפות התמרים ויודעים, שהקב"ה נמצא בעמדת הפיקוח. אנו מביטים בשמי הלילה ויודעים, שהוא אוהב אותנו. אנו מברכים ואוכלים, שרים ומרגישים שמחה.

זה לא אמור להיות מוגבל לשבוע אחד בלבד בשנה. אלוקים חושב בגדול, וגם אנחנו יכולים. האתגר של חג הסוכות, הוא לקחת איתנו את השלווה הזאת ואת השמחה הזאת, לתוך שאר השנה.

אנחנו לא צריכים להפסיק לעצב מחדש את המטבח שלנו, לחפש אחר המכירה האחרונה, לפקח על מקומות בהם נמצאים הילדים, או לנסות לשנות משהו בעולם קרוע הטרור. אבל, אנחנו יכולים לראות את העולם החומרי כמו שהוא – אשליה של ביטחון (רק עוד זוג נעלים אחד ואני לעולם לא אצטרך שום דבר אחר....); אנחנו יכולים להביט סביבנו ולשקוע בתקווה במקום בייאוש, אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו, שהקדוש ברוך הוא עשה עבודה טובה עד עכשיו, ושאנחנו יכולים לעצור, לנשום עמוק, ולהרגיש את השמחה.