ברוכים הבאים ל Aish.co.il
י"ט אב תשס"ח    20.8.2008      פרשת השבוע: עקב
הניוזלטר השבועי – 22,000 מנויים
היופי שמעבר לאופנה
היופי שמעבר לאופנה

זה היה מסוג המצבים שיכולים להתפתח לכל כיוון. הערה חסרת מחשבה יכולה הייתה לרסק את הערכתו העצמית של האדם, בעוד שתגובה חמה הייתה יכולה לשפר אותה במידה ניכרת. לימור רוזן הייתה צריכה להחליט - מה היא מעדיפה לעשות.

היינו במסיבת חנוכת הבית של חברה שלי. הצעתי להגיע מוקדם כדי לעזור בעריכה ובהגשה.

המסיבה לא התחילה בזמן. היא נקבעה לשש וחצי, אבל בשבע עדיין היו רק נשים בודדות.

חמש או שש האורחות שהגיעו היו כולן מטופחות, לבושות על פי צו האופנה, ובאמצע שנות הארבעים לחייהן. חוץ מאישה אחת. היא נראתה מבוגרת מכל השאר, ומהחליפה הפשוטה והישנה שלבשה ומהתכשיטים המועטים שענדה, היה ברור למדי שאין לה הרבה כסף.

גברת גרינבאום, "יוצאת הדופן", הייתה שקטה וביישנית. שאר הנשים עמדו סביב ופטפטו, בעוד שהיא עמדה לבדה, בחוסר נוחות, וחיכתה שחברותיה יגיעו.

לא נעים כשחבורת נשים משוחחת וצוחקת לידך, בעוד את עומדת בצד, לבד. גברת גרינבאום ודאי חשה נבוכה. אבל כשהנשים החלו להתיישב, בקבוצה כמובן, היא עשתה צעד נועז: היא הדביקה חיוך על שפתיה, וצעדה לעברן. בקול הכי רגיל שהצליחה להפיק מגרונה היא פנתה ללימור רוזן.

"לימור, לשתינו יש ז'קט חום. נראה לי שזה אומר שאנחנו צריכות לשבת אחת ליד השנייה!", היא תלתה מבט בלימור והמשיכה לחייך בהיסוס, לא בטוחה בעליל אם אמרה את הדבר הנכון או לא.

לשנייה אחת השתררה דממה. שאר הנשים בקבוצה ניסו להסתיר את חיוכיהן, כשבחנו את הבדיחה הקטנה של גברת גרינבאום. גם היא וגם לימור לבשו ז'קטים חומים, אבל לא היה כל דמיון בין השניים! הז'קט של לימור עוצב בקו אופנתי, עם כפתורים דמויי יהלום ופרווה על החפתים והצווארון, וזה של האישה השנייה היה דהוי, מיושן ופשוט.

ושלימור תשב ליד הגברת גרינבאום כל הסעודה? חוץ מהכרות שטחית שהייתה ביניהן, לא היה לשתי הנשים שום דבר במשותף!

קפאתי באמצע הגשת בקבוקי המשקאות בחלקו האחורי של החדר. אפילו מהמקום שבו עמדתי, יכולתי להבחין בצבע שמתחיל לעלות בלחייה של גברת גרינבאום, בעוד היא והאחרות מצפות לשמוע את תגובתה של לימור רוזן.

בבקשה, התחננתי באלם לגברת רוזן במשך אותה שנייה ארוכה, שימי לב למה שאת אומרת! תראי כמה שהאישה המסכנה חשה שלא בנוח, אל תביכי אותה יותר!

גברת רוזן הסתכלה היישר לתוך עיניה של גברת גרינבאום. "אפילו אם לא היינו לבושות באותו צבע", היא אמרה, "הייתי שמחה לשבת לידך."

פניה של גברת גרינבאום התבהרו כמו שמיים תכולים לאחר הגשם. היא חייכה, אבל הפעם לא התערב שום חוסר וודאות בחיוכה.

לא יכולתי שלא לשים לב כמה יפה נראתה הגברת גרינבאום עכשיו, כשהחיוך הגדול מעטר את פניה. ולא יכולתי להימנע מלחשוב כמה יפה נראית עכשיו לימור רוזן, יופי שאין לו שום קשר לאופנה או לגיזרה של הז'קט שלה.


פורסם בתאריך: 4/6/2006

אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע
הצטרפו למעל ל-22,000 מנוי הניוזלטר שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. צפו בגיליון השבועי לדוגמא.
תגובות למאמר: 7

(7) רבקה 28/8/2006
מעשה חסד מאין כמוהו!
בס"ד
נגע ללבי הספור הקטן של גברת מלכי נוסבאום. תראו כמה חסד אפשר להביא לעולם עם כמה מלים ספורות, היוצאות מתוך גישה אנושית ויהודית נכונה.
הרי אותה לימור, שהרגישה בוודאי נאה ואלגנטית בבגדיה האופנתיים, יכלה לומר בליבה: " איזו חוצפה מצד זות'י! מה היא חושבת לעצמה? מה פתאום שאשב לידה ואשתעמם כל זמן המסיבה? שתחפש לה חברה דהויה כמוה ולא תטריד אותי ושכמותי..."
אבל מסתבר שהמחלצות החיצוניות לא קלקלו את הפנימיות של לימור. באותו שבריר שניה היא אמרה לעצמה: "האשה הזאת בודדה ונבוכה. אני יכולה לעשות אתה חסד אדיר בכך שאאיר פניי אליה ואומר לה שאשמח לשבת בחברתה..."
מעשה קטן זה של לימור, שערכו גדול מאוד בשמים, לא היה יכול להתרחש אם ללימור לא היה בסיס ערכי איתן. צריך אדם לעבוד על עצמו ועל מידותיו - כדי שבבוא רגע "קריטי" שכזה, אכן יעלו בליבו ובפיו המלים הנכונות האלה.
וזה בכלל לא פשוט!...
בהקשר זה אני רוצה להמליץ בחום על ספר של הסופרת החרדית הצעירה, יהודית גולן, שהגיע לידי בימים אלה, ואני קוראת אותו מכריכה לכריכה, למרות שבמקור הוא נועד לנכדיי...
הספר נקרא: "רק להתכופף ולהרים" והוא חלק מסדרה הנקראת: "מידות - במידות קטנות". מומלץ בחום, לא רק לנוער...


(6) תמר 7/6/2006
היא ידעה לשים את המילים הנכונות בזמן הנכון
אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה להמציא את זה בן רגע!!
ממש יפה!! :)


(5) ללא שם 7/6/2006

קיטשי יותר מידי בנלי


(4) יעל 7/6/2006
פשוט מקסים!
איזה יופי יש בתוך המילים. יופי מהותי , פנימי, כזה שמקרין החוצה.
והלא הפנימיות תמיד מקרינה. זה אף פעם לא החיצוניות. היופי בא מבפנים.והנה דוגמא.


מאמרים נוספים: