טוב, אז הצלחתם שלא להתרסק ב"סיבוב השני", ואתם עמלים כעת על איניטגרציה משפחתית. בדרך כלל תוכלו למצוא שם: אבא, אמא, ילדים שלו, ילדים שלה, אקס מיתולוגי או אקסית מנוחה (לא עלינו), חצי אחים מאבא מנישואיו הראשונים, חצי אחים מאמא מנישואיה השניים, ולכולם תוסיפו דודים ובני דודים, סבות וסבים (ולפעמים גם כלב, חתול ואוגרים), ותקבלו סלט רב גוני ורב דורי להפליא, שהסיכוי ללכת בו בין הטיפות, מבלי לדרוך על ביצים שואף לאפס.

ובכל זאת בתור בת להורים גרושים, גרושה לשעבר בעצמה, עם שלושה אחים מהאישה השניה של אבא שלי ושניים מהשלישית, הנשואה בשנית לאלמן עם ארבעה משלו, כשלי יש שניים משלי (רגע, אני לוקחת נשימה...), ליקטתי כמה עצות על מנת לצלוח את תקופת ההסתגלות, עם מינימום טעויות ומקסימום השגים (ואם התבלבלתם תחזרו להתחלה בבקשה ותקראו לאט לאט...).

תנו גיבוי מלא לבן הזוג (גם כשאתם לא מסכימים איתו)

הילדים שלו, שלכם ושלנו, לא משנה של מי, יעמידו אתכם במבחנים. הם יעשו את זה מייד ובלי שום סנטימנטים ולא יתנו לכם אפילו יום אחד של חסד. לכן, היו ערניים ואל תיפלו במלכודות. כאשר יתגלע ויכוח בין בן זוגכם לצאצא האורגינלי שלכם, גם אם נראה לכם שהצאצא צודק, בשום אופן אל תכנסו לדברי בן זוגכם ותצדיקו את הילד. אחר כך בפרטיות של חדר השינה שלכם, תוכלו להעלות את הנושא וללבן אותו.

תרוויחו מכך שלושה דברים:

1. בן הזוג יעריך את ההתגברות שלכם וישיב לכם באותה מטבע במקרה הפוך (שיגיע מהר מאד).

2. הילד שלכם ילמד שיעור חשוב בזוגיות.

3. הילד שלכם יאלץ להתמודד עם ההורה החדש וליצור אתו מערכת יחסים נפרדת, ללא שירותי "גישור" מצדכם.

בן הזוג שלכם תמיד במקום הראשון

ילדים להורים גרושים, מתרגלים לשמש כמרכז ההתעניינות בחייו של ההורה הגרוש. וככל שמדובר ביותר שנים בהם חי ההורה בגפו, כך המציאות של ילדים אלו מסתלפת והופכת אותם למעין "ממלאי מקום". השינוי שעל ילדים אלו לחוות, עם המעבר מחד-הורות לזוגיות, עשוי להיות כמעט טראומטי (איך להתמודד עם זה, בפעם אחרת). יחד עם זאת, עליכם להתמיד ולהתעקש להציב את בן הזוג תמיד לפני הילדים.

גם מכך תרוויחו שני דברים:

1. בוודאי תסכימו שילד המשמש תחליף לבן זוג, זה מצב לא טבעי ולא בריא, נכון? לפיכך, כעת אתם מעניקים לילדיכם הזדמנות פז שלא תחזור, למצוא את מקומם הטבעי והבריא במערכת היחסים המשפחתית.

2. זו גם ההזדמנות שלכם להציל את חיי הזוגיות העתידיים של ילדיכם, ולהעניק להם מודל נכון ובריא של בית נורמאלי עם אבא ואמא.

גלו אמפתיה לקושי של הילדים ותנו להם לגיטימציה

השינוי שחווים הילדים קשה להם, במיוחד לאור העובדה שהם לא מסוגלים לראות את הרווח העצום שיפיקו מהנישואים הללו, באיכות חייהם בעתיד. מבחינתם הם כרגע המפסידים העיקריים. קודם הייתה להם בלעדיות על אמא או על אבא, על הצעצועים, על סבא וסבתא, ופתאום הם נאלצים לחלוק בהכל, כשמישהו אחר תופס את מרכז הבמה ו"גוזל" להם את כל ה"תשומי".

קשה להם. יחד עם זאת שפר עליהם מזלם. אך עד שיבינו זאת, עִרכו עמם שיחה בארבע עיניים והזדהו עם הכאב שיעלה. אל תהדפו ואל תכחישו את הטענות שלהם. פשוט הקשיבו, תנו להם להרגיש שאתם מבינים אותם, אך חיזרו בהתמדה על המנטרה: "גם אם בן הזוג אינו תמיד צודק, המילה שלו היא שקובעת. הוא בעל הבית. הוא שקבל על עצמו לחנך, לדאוג ולכלכל אתכם וכולנו חייבים בכבודו".

סבא "שלהם" וסבתא "שלנו"...

לסבא וסבתא רגשות אהבה עזים לנכדים, וישנם כאלה שקשה להם יותר להסתגל למציאות החדשה, והם ממהרים "לגונן" ולהעדיף את הנכדים "שלהם". היו ערים לכך ונסו להסביר להם בעדינות אבל בתקיפות, כי מעתה המציאות השתנתה וכולנו מהווים משפחה. נסו לגרום להם להבין שיחס טוב מצידם כלפי ילדיו של בן הזוג, יולידו בהכרח יחס זהה לנכדים האהובים שלהם, גם מהוריו של בן הזוג השני.

מצד שני שוחחו עם הילדים בפתיחות והסבירו להם, ששינוי דורש סבלנות והסתגלות מכל בני המשפחה, גם מסבא וסבתא, וזה עשוי לקחת זמן. יחד עם זאת, אם הסבים לא ישתפו פעולה ויגרמו לאפליה מכוונת, צמצמו את המפגשים אתם עד שהמשפחה תהיה מגובשת מספיק ואיתנה לעמוד בנסיונות.

מעט דומה אם כי שונה, הוא נושא הרכוש שהילדים הביאו איתם ממשפחת המוצא. אמנם כולנו רכושנים וקנאים לחפצים שלנו וזה טבעי ונורמלי. יחד עם זאת, מעבר לחפץ או שניים מסויימים שנשארים "שלהם" בתכלית, ויש לבקש רשות בטרם משתמשים, בכל שאר המשחקים משתמשים חופשי, מבלי להתייחס למשפחת המוצא שלהם.

נסחו את "תקנון החוקים למשפחתנו החדשה"

קשה לפעמים? נכון. אל תשכחו שמדובר בשתי משפחות שונות בתכלית, עם הרגלים שונים, שעד כה חיו באופן מסויים וכעת נאלצים לחלוק קורת גג אחת. המציאות משתנה ללא הכר ועל כולם להסתגל למציאות חדשה לגמרי. על מנת לצמצם את האכזבות והכעסים, מומלץ שההורים ינסחו מעין תקנון עם תיאום ציפיות ביניהם, לגבי נושאים מהותיים בניהול הבית והמשפחה, ואחר כך יערכו מפגש משפחתי, יעלו את התקנון וישמעו מה יש לילדים להוסיף ולומר בעניין.

על מנת לרתום את הילדים לשינוי, מומלץ שאחד ההורים ירשום כל הצעה או תלונה של הילדים, מה שיתן להם להרגיש שדעתם נחשבת. בסופו של עניין ההורים אמנם הם שיחליטו על חוקי התקנון, אבל ירוויחו שיתוף פעולה מהילדים.

אבל העצה המועילה ביותר, היא הצטיידות בהרבה סבלנות ואורך רוח. גם תפילה כמובן לא תזיק ואת הפירות תראו ללא ספק בהמשך ובגדול. ההשקעה מובטחת!