"ילד טוב ירושלים" ו"ילדה טובה תל-אביב" נפגשו בגינה. הילד הטוב אמר: "אני תמיד אוכל את כל מה שיש בצלחת, תמיד שומע בקול אימא ואני אף פעם לא מתחצף". והילדה הטובה אמרה: "ואני תמיד מוותרת לאחים שלי, תמיד מתרחצת ברצון, והולכת לישון בזמן בלי בעיות."

ילד "טוב" או ילד "נוח"?

יצא לכם אי פעם להיות עדים לדיאלוג כזה? כנראה שלא. זה לא קיים בחיים האמיתיים. במציאות, ילדים הם תובעניים, לא מתחשבים ולא ממש מנומסים.

אנחנו מתחתנים ומייחלים לבנות בתים מוצלחים, לחיות באושר ועושר ולגדל בנחת צאצאים מחונכים. ואז, עם הקושי הראשון שמתעורר, אנחנו נדהמים, מאוכזבים ומרגישים מרומים. "איפה טעינו?" אנו שואלים באכזבה, "איפה הילד וורוד הלחיים, השמנמן והחייכן תמיד?"

אז נכון שהוא שמנמן בהחלט וגם וורוד לחיים, אבל לגבי החיוכים... לא שהוא לא מחייך, הוא מחייך דווקא הרבה. אבל כשהוא מתוסכל או עייף או משועמם... זה כבר ממש סיפור אחר. וכשזוג הורים עייף וטרוד נכנס לתמונה, הבעיה רק הולכת ומסתבכת. ואז... אז אין ברירה וצריך להעביר אותו סידרת חינוך, או במלים אחרות: "אם תעשה מה שאני רוצה אז תהיה ילד טוב, ואם לא אז...!".

נעצרתי לשאול את עצמי, את מי אני מרמה בעצם? ולמה על הגב של הילדים?

גם אני כבוגרת הפקולטה "תהיי ילדה טובה ותאכלי את הקציצה", מצאתי את עצמי משתמשת לא אחת, באותו נשק קדמון, עד שנעצרתי לשאול את עצמי, את מי אני מרמה בעצם? ולמה על הגב של הילדים שלי? למה לא להודות פשוט, שמי שמחפשת חיים נוחים, ללא סערות וללא מאבקים, זו בעצם אני? וכל מי שמאפשר לי לזכות בפיסת השלווה הנכספת, זוכה מייד לתואר "ילד טוב" ואבוי למי שמציב מכשולים בדרכי אל הנירוונה, לו לא נשאר שום תפקיד חוץ מ... "ילד רע"?

"תהיי ילדה טובה ותאספי את הצעצועים!" (והמסר הסמוי - לא אספת. סימן שאת רעה). "תהיה ילד טוב ותלך להתרחץ!" (והמסר הסמוי - אין לך כוח וחשק. סימן שאתה רע). "רע!", "רע!", "רע!", "רעה!", "רעה!", "רעה!" כמה פעמים לדעתכם צריך לשמוע את המסרים הללו עד שמשתכנעים מהם? תיזכרו בילדות שלכם עצמכם ותקבלו מייד את התשובה.

האמת היא, שבעצם רציתי לומר: "תהיה בבקשה ילד "נוח" ותנעל את הסנדלים", או "תהיי ילדה "נוחה" ואל תריבי עם אחותך", או "תעשו בבקשה מה שאני מבקשת מכם, זה הרבה יותר מתאים לי"...

לתאר במקום להעניק ציונים

לא שאני באה לטעון, כי כל ההורים באופן גורף שואפים לנוחות. אבל, גם אלו שרוצים שהילד יאסוף את הצעצועים או יסיים את הארוחה לטובתו, בשביל שבאמת יגדל להיות אדם חיובי וטוב. גם עבורם השיטה של "ילד טוב - ילד רע" בעצם לא עובדת. אחרי הכל, מי אוהב שכופים עליו כל הזמן, ועוד עם איום תמידי ומוחלט על האישיות שלו? תאר לעצמך למשל את אשתך, מעבירה לך את המסר "אם תעשה מה שאני מבקשת ממך, אתה תהייה בעל טוב בעיני ואם לא, אז אתה בעל גרוע!". או תארי לעצמך את בעלך באותה סיטואציה. איזו מוטיבציה בדיוק תהיה לך להיענות לבקשתו? והלא זו כפייה מוחלטת! הרבה יותר סביר שתיווצר לך התנגדות פנימית חזקה, כעס ורצון למרוד, מאשר לעשות את רצונו.

בדרך זו ודאי נזכה לגדל ילדים בעלי בטחון עצמי, תחושת ערך עצמי וכבוד לאחרים.

"חביב אדם שנברא בצלם" אמרו רבותינו, כאשר כוונת הדברים היא, שכולנו למעשה במהותנו "טובים" ומה שלא יהיה ואיך שלא יהיה, תמיד נישאר כאלה, עם ניצוץ אלוקי בתוכנו ועם נשמה טהורה, כך שאין כל משמעות לכינוי "ילד טוב" כפרס על מילוי הוראותינו. לכן, במקום להעניק "ציון" לאישיותו של הילד, נוכל להסתפק בתיאור ההתנהגות: "עזרת לאחותך לאסוף את הלגו, אפילו שלא אתה שיחקת אתו? איזה טוב לב הפגנת. איזה לב זהב יש לך!". או "וויתרת לחברה על הלורד הזרחני? איזו נדיבות! קיימת את מצוות ואהבת לרעך כמוך בשלמות!".

בדרך זו ודאי נזכה לגדל ילדים בעלי בטחון עצמי, תחושת ערך עצמי וכבוד לאחרים, האם לא לכך אנו שואפים בעצם?

להלן מספר רעיונות שיכולים לעזור להפנים את השינוי:

• לפני הכל, כדאי לקחת בחשבון, שהילדים עשויים להתנגד ולסרב להיענות לבקשתנו. עלינו להחליט מראש, שלא משתמשים בנשק של "ילד טוב או רע", למרות שהמחיר עשוי להיות, שהדברים אכן לא ייעשו לשביעות רצוננו. יחד עם זאת, כדאי ללמוד, לקרוא, או להצטרף לקבוצות הורים ולפתח דרכים בונות וחיוביות להשגת משמעת ללא כפייה.

• בכל פעם שהילדים אינם ממלאים אחר הדרישות (לסדר את החדר, לאכול, להתקלח, לוותר), כשמרגישים בתרעומת העולה וגואה, לעצור לרגע ולחשוב: האם טובת הילדים כרגע לנגד עינינו, האם אנו מתעקשים על נקודה עקרונית בחינוך שלהם (שיהיו אנשים ישרים, הוגנים, מתחשבים, מסודרים), או האם בעצם מה שמניע אותנו כרגע, זה החיפוש האישי שלנו אחר הנוחות.

• בכל פעם שעומדים לבקש מהילדים לעשות משהו, עלינו לחשוב לרגע מהו התיאור המדויק והמתאים ביותר לבקשה. לדוגמא: "אימא עייפה, תנהגי בבקשה בהתחשבות ותשטפי את הכלים". או, "הזעת היום הרבה ואתה מאד מלוכלך, תנהג באחריות ותכנס מיד לאמבטיה".

  בקשה כזו תשאיר לילדים מרווח נשימה. הילדה תוכל להחליט אמנם, שהיא לא מתנהגת בהתחשבות ולא שוטפת את הכלים, אך עדיין האישיות שלה אינה נפסלת, היא עדיין נשארת "טובה". ובמקביל - אנחנו, צריכים להתחזק ולסמוך על כך, שברוב המקרים ילדים חפצים להשביע את רצון ההורים, וככל שננהג אליהם בכבוד ומתוך דאגה כנה לרווחתם, הם יענו בקלות רבה יותר לבקשותינו.

אחרי הכל, האם אנו באמת סבורים, שאי אכילת הקציצה תהפוך את ילדינו לאנשים רעים?

אם לא. אז למה לתת להם את ההרגשה הזו?