לרגל יציאתה לאור של המהדורה העברית של הספר הששי בסדרת "הארי פוטר" - "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם", רצינו לתהות על העמדות הפילוסופיות-ערכיות המופיעות בו, ובספר שקדם לו "הארי פוטר ומסדר עוף החול". לשם כך ערכנו ראיון (דמיוני) עם הארי פוטר עצמו גיבור הספר. לצידי יישב הראל, נער מישראל. הוא יגיב וישאל שאלות על מנת לראות אם יש לבני הנוער שלנו חוויות ולבטים דומים לאלו של הארי. שני המרואיינים שלנו בני השש-עשרה, נראים קצת צעירים מגילם, מתוחים, אך בהחלט נענים לאתגר לענות על שאלותינו, אף אם הן מעמיקות ודורשות פתיחות מסויימת.

ראיון זה הוא כמובן דמיוני. השורות של הארי נלקחו מתוך התבטאויות של גיבורים שונים שאתם מדבר הארי בספר החדש, ומהתלבטויותיו של הארי עצמו. הראל מבטא את השקפת העולם היהודית.

מאידך, חשוב לציין שהמאמר הזה נכתב מתוך אהבה והערכה לכל אותם ערכים חיוביים שסדרת הספרים הזו מכילה. ערכים כמו נאמנות, חברות, אידיאליזם, ועוד. ראו מאמרי הקודם על הדרכים להמחיש יסודות יהדות דרך הארי פוטר. מאידך, דומה, שחובה להצביע על "חורים" בהשקפת העולם שישנם בסדרה כל כך פופולארית בקרב בני הנוער, שחלקם מתמודד עם נושא המוות והשכול של הקרובים להם.

אין להקל ראש במסרים סמויים המציירים תמונה מבולבלת של היחס למוות, תמונה המולידה לדעתי רגשות של תסכול ואכזבה כמו אלו שחש הגיבור. צריך לשאוב מאיזשהו מקום את היכולת להצניע ולהתגבר על רגשות הרס עצמי והרס הזולת בעקבות המוות ולצעוד לבניה נחמה ואהבה. זהו, אולי אחד המסרים של התורה האוסרת עלינו "לקרוח קרחה על המת" או לשרוט את בשרינו כאות אבילות. אין לבטא אבלות בתוקפנות ובכעס אלא לנתב הכל לעשייה חיובית.

זהירות "ספוילר"- פרטי עלילה מופיעים בהמשך!

המראיין: הארי, נתחיל איתך. בשני הספרים האחרונים אתה עוסק רבות בשאלת המפגש עם המוות, כאשר נהרג אדם שהוא מאד יקר לך. כיצד הרגשת מיד אחרי האירוע הקשה בו מת סיריוס?

הארי: היה לי קשה מאד לתפוס את סופיותו של המוות. כשסיריוס מת חשבתי תחילה שהוא רק מאחורי פרגוד מסויים. אח"כ חיכיתי לאות "חיים" ממנו. ניסיתי לדבר איתו דרך ראי מיוחד שהוא נתן לי - ראי דו-צדדי שבו ניתן תמיד לראות את האדם שרוצים לדבר איתו. כשכל זה לא הועיל, הבנתי שהמוות הוא דבר סופי שאין ממנו חזרה. אין קשר בין אנשים בעולם שלנו לבין אנשים שעברו מן העולם. לכן, בספר החדש המופיע כעת, כשדמבלדור מת, אני יודע מיד שהמוות הוא סופי, ורגשות עזים של אבדן, זעם, ולחימה, מופיעות כמעט מייד!

המראיין: הראל, אתה איבדת חברים בפיגוע טרור. האם חווית חוויה דומה?

הראל: אני עדיין מדבר עם החברים שנרצחו למרות שאני יודע שהם לא יענו. קשה לתפוס בשכל האנושי שאדם צעיר שהיה בשיא חייו, נעלם פתאום ולא יהיה קשר איתו לעולם. אני מאמין שהנשמה שבתוך האדם נשארת גם לאחר מותו. נשמה איננה תלויה בגוף. זהו דבר שאנו חווים שהוא קיים, אף שבמדע אין התייחסות אליו. חייב להיות שהנשמה - שבחלקה מתבטאת באישיות של האדם - נשארת. לכן, אדם שמת בעצם עדיין קיים!

הארי: מעניין מאוד! אולי זהו ההסבר לכך שישנם רוחות רפאים בהוגוורטס. הרוחות הן בעצם האישיות של האדם שאיננה מסכימה להיעלם! בעולם ה"מוגלגים" (אנשים רגילים) אין רוחות רפאים, אך הזיכרון של הנפטר נשאר לאחר מותו. גם אם אין אפשרות לדבר עם המת, הרי הוא חי בזיכרונם של הקרובים והידידים שלו.

הראל: זאת אומרת ש"עתידו" של המת תלויה בכך שיהיו לו קרובים וידידים שירצו לזכור אותו! מה לגבי אנשים שאיש לא זוכר אותם? הם פסקו מלהתקיים? ואם הם עשו בחייהם מעשים טובים רק שאין מי שיזכור? לי נראה הדבר "מתאים" ו"נכון" שיש שכר ועונש. לאחר מותם אנשים חיים את התוצאות של מעשיהם שבחיים, וחיים במציאות שנגזרה מבחירתם בעולם הזה לבחור בטוב או ברע. אם לא כך הרי שעדיף לא למסור את הנפש על שום מטרה נעלה תהיה אשר תהיה. קורבנותיהם של כל אלו שלחמו בעד הטוב והאמת כולל סיריוס ושל דמבלדור, נותרו ללא משמעות וללא מטרה ברגע שעבר זמן ומעשיהם נשכחו. להם היה עדיף אולי להתקפל, העיקר לחיות וליהנות מהחיים!

המראיין: בואו נמקד את הדיון קצת יותר. האם אתם סבורים שהנשמה נשארת לאחר מות האדם?

הארי: למדתי מדבריו של רוח הרפאים שאיתו דברתי (בספר החמישי) שרוב הנשמות יוצאות ל"מסע" למקום אחר. הם קיימות, אך אין אנו יודעים מה הם חווים ואין אנו מרגישים אותם בעולמנו אנו. אלו שחוזרות כרוחות רפאים "נתקעות" בעולם שלנו בלי גוף ובלי יכולת להמשיך למקומם של המתים. לעתים, דבר זה קורה משום שהם מסרבות "לעבור" לעולם המתים ומתעקשות משום מה להישאר כאן.

המראיין: האם אנו נפגוש שוב בנשמות אלו כשאנו נגיע למקומם?

הארי: לא שאלתי אף אחד את השאלה זו. אולי הייתי יותר מדי בהלם מהתשובות שקבלתי. ברור, שהייתי רוצה לדעת שלאחר מותי אפגש עם הורי שנפטרו ועם סיריוס. ברם, לא דומבלדור, ולא רוח הרפאים אמרו לי שזה מה שיקרה.

הראל: אנחנו מאמינים ב"השארות הנפש". אנו מאמינים שכשאדם יזכה להיכנס ל"גן עדן" לאחר מותו הוא ייפגש עם קרוביו שנפטרו וידידיו שאף הם נמצאים שם. אנו גם מאמינים שתהיה בעתיד "תחיית מתים" שבו יקומו המתים לתחייה. הנשמות תחזורנה לחיות בגוף ויחד ייכנסו לחיים נצחיים ב"עולם הבא" (דעת רמב"ן בספרו "שער הגמול".).

הארי: הנטייה הטבעית שלי היא להגיב שאשאל את דמבלדור שאלה זו בפעם הבאה שאקיים איתו דיון משמעותי! אך, אני יודע שהוא מת ולא אראה אותו יותר! דומה, שכרגע אין לי את מי לשאול שאלות המציקות לי! אני דואג שמשום כך פשוט אעבור על הכל לסדר היום ואתעלם מן השאלות הקשות שאני נתקל בהם בחיים!

המראיין: כיצד משפיע המפגש עם המוות על חייו של האדם?

הארי: בעקרון, זוהי חוויה מאד מאד קשה! גם מותו של סיריוס וגם מותו של דמבלדור השאירו עלי רושם קשה וגרמו לי לסערת רגשות ובעיקר לכעס רב. לאחר מותו של סיריוס כעסתי כעס רב על דמבלדור וצעקתי עליו, ואילו לאחר מותו של דמבלדור הכעס שלי הוא על "אוכלי המוות" - מלאכי המוות, ההורגים אנשים טובים, נאמנים ואמיתיים כמוהו! מאידך, בתווך הארוך יש במפגש הזה גם גורם לראייה עמוקה יותר של החיים. למשל, בעולם שלנו - עולם הקוסמים - ישנם יצורים דמויי סוסים שהם נעלמים מן העין. רק אנשים שראו מוות בעיניהם יכולים לראות אותם!

המראיין: מעניין מאד. מדוע לדעתך מתרחשת התופעה הזו?

הארי: זה פשוט כך. כנראה שאנשים שראו מוות משתנים. הם רואים יותר מאחרים. מעמיקים יותר.

הראל: מפגש פנים אל פנים עם המוות ממחיש לנו עד כמה חיינו בעולם הזה שבריריים, למרות כל התפתחויות הטכנולוגיות והרפואיות. אמצעים טכנולוגיים רק מוסיפים אפשרויות של רצח והרג בקנה מידה שלא ידענו. הנה, היום התפרסם מחקר ולפיו משחק במשחקי מחשב אלימים מוריד את הרגישות לאלימות ורצח!

המראיין: הארי והראל, כיצד משפיע המוות על חיי היום יום שלכם?

הארי: הספר מסתיים לפני השלב שבו אני מסוגל לעכל את מה שעברתי. אני מקווה שהסופרת תיתן לי להתייחס לכך בספר השביעי. עליכם לזכור, לצד מותו של סיריוס נופלת עלי בסוף הספר פצצה נוספת. דמבלדור מספר לי שה"נבואה" אמרה שגורלי קשור בגורלו של וולדרמורט - מלך הרוע. בסופו של דבר או שהוא יהרוג אותי או אני אותו! ואז, בסוף הספר השישי דמבלדור עצמו נרצח! אני כולי כעס וכל כולי רצון לצאת למלחמה נגד כוחות הרוע והרשע! אין לי סבלנות לחשוב על הטווח הארוך! אין לי כל כוונה לחזור להוגוורטס! אני רק רוצה להיפרע מאלו שרצחו את הוריי ואת דמבלדור, ולנקות את העולם מן הסכנה של כוחות האופל הללו!

הראל: הידיעה הזו שהחיים אינם נצחיים גורמת לי לחפש חיים שיש בהם משמעות. אני מעוניין לעשות דברים שיועילו ויסייעו לטוב ולישר. הנוחות האישית נעשית פחות חשובה לי. העולם הרוחני שלי חשוב יותר. לא אעשה דברים שיפגעו בעולם זה! אשתדל לצבור לי זכויות שיעמדו לי בעולם שלאחר המוות.