יעל שלום,

אני אם לילד צעיר, ובעקבות קריאת המאמר תודה רבה! - 10 שיטות להתמחות בהכרת תודה הייתי מעונינת לדעת איך להקנות לבני את היכולת להכיר תודה על השפע שניתן לו. אני חוששת שהוא יגדל, כמו ילדים רבים אחרים, תובעני ומקבל כמובן מאליו את כל מה שאנו מעניקים לו בתור הורים. מה באפשרותי לעשות?

בתודה ובברכה,
ע.

ע. שלום,

ראשית ברצוני לברך אותך על שאלתך! כמה נפלאה הזכות להקנות לילד רך את מידת הכרת התודה וכמה נפלא, שאת ערה לכך ומעונינת לנצל את הזכות הזו!

אכן צדקת בציינך, כי הרבה מאד ילדים מקבלים כמובן מאליו את העובדה, שאנו המבוגרים, דואגים להם ומספקים להם את כל צורכיהם. למען האמת, זוהי תופעה טבעית ביותר. מהרגע שהרך הנולד מגיח לאוויר העולם, אנו דואגים במסירות אין קץ למלא את חסרונו. מזון, ניקיון, ביגוד, חום ואהבה, אלו רק חלק מהשירותים שאנו מספקים. ואכן, כשמדובר בעולל חסר ישע, אין כל דרך אחרת. אבל, כאשר העולל מתבגר מעט והופך לזאטוט, חובתנו כהורים מקבלת ממד חדש. מתפקידנו להעמידו על "שתי רגליו", קרי - ללמדו כיצד להפוך לאדם עצמאי, המועיל ותורם לסביבתו.

לצערנו, הרבה מאד פעמים אנו שוכחים שהצאצא גדל וממשיכים להתייחס אליו כ"לתינוק" שלנו. באופן זה אנו משרישים בו את הטעות, שהוא אכן מרכז העולם, ואנו קיימים על מנת למלא את צרכיו ואף את גחמותיו. מסיבה זו נוכל להיתקל בילד הרוקע ברגליו בתובענות, בשעת מסע הקניות בסופרמרקט, בתביעה לאמו שתקנה לו את החטיף האהוב עליו. מסיבה זו נוכל להיתקל בילדה, שמעקמת את אפה לנוכח ארוחת הצוהריים המושקעת, שאימה טרחה והכינה לה ואף נוכל לפגוש בילדים, שאינם טורחים להרים את צעצועיהם ולהחזירם למקומם ופשוט רומסים אותם ברגליהם, כי ממילא אימא תקנה חדש.

עלינו להקנות מידה זו של הכרת תודה כבר מגיל צעיר ביותר.

היות ואנו שואפים לחנך בני אדם ולגדל ילדים מוצלחים ובריאים, עלינו להקנות מידה זו של הכרת תודה כבר מגיל צעיר ביותר. ככל שנשתמש בשפה הזו בעצמנו, בבתינו, כך הילדים יפנימו זאת ורב הסיכויים שאכן יגדלו בעלי יכולת להכיר תודה.

מעניין לציין, שהיהדות תופשת רעיון זה כערך עליון ועצם מהותנו טמונה במלה "יהודי", שמשמעותה - הודיה, להודות. ואכן, ילד יהודי קם בבוקר והמשפט הראשון שעולה על שפתותיו הוא: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך...". היכולת שלנו להודות על כל דבר, על הנשימה, על כושר הראייה, על העולם הסובב אותנו, על עצם החיים, הופכת אותנו לאנשים טובים ונעלים יותר וכמובן משפרת את איכות חיינו לעין ערוך.

להלן מספר דרכים בהן תוכלי להשתמש על מנת להפנים יכולת זו:

1. דוגמא אישית. הרגילי את עצמך להודות על כל דבר. מלבד אמירת המלה "תודה" השגורה על פינו כשאנו מקבלים דבר מה, השתדלי כשאת במחיצת ילדך, להתפעל מהעולם הסובב אתכם. תוכלי להצביע בפניו על הפרחים בגינה, על השמיים התכולים, על הציפורים, תוכלי לומר בהתפעלות: "איזה נס שיש לנו עיניים, בהן אנו יכולים להתבונן וליהנות מהעולם!".

2. באותו אופן תוכלי להכיר תודה על דברים יותר טריוויאליים. למשל, תגישי ארוחת צוהריים לשולחן ותאמרי: "תודה לאל שיש לנו פרנסה על מנת שנוכל לקנות שמן, ירקות, עוף", "תודה לא-ל שהיו לי כוחות לעמוד ולבשל את הארוחה הזו".

3. תודי לאנשים עמם את חיה בפה מלא. לבעלך, להורייך, לשכנותייך. על כל שירות שתקבלי, תאמרי בקול "תודה רבה". דאגי שבנך יראה זאת.

4. בפעם הראשונה שילדך יאמר "תודה אימא", העניקי לו חיבוק חם ואוהב ואמרי לו עד כמה נעים לך לשמוע אותו מודה לך. עודדי אותו בכל פעם בה יודה לך ואל תקבלי זאת כמובן מאליו.

5. התייחסי בכבוד רב לחפצים שלך ושל אחרים. באם משחק נופל מהרי והרימי אותו ואמרי: "אוי, ניזהר להרים את המשחק שלא ייהרס. ברוך ה' שיש לנו משחקים. להרבה מאד ילדים אין בכלל כסף לקנות משחקים כאלה." כך תעשי גם עם דברים פחותי ערך - צבע, גומייה לשיער וכד' לכל דבר יש חשיבות ופגיעה ברכוש שלנו או של הזולת משמעה זלזול בכל הטוב שניתן לנו.

6. בכל לילה לפני השינה בקשי מילדך לומר 3 דברים טובים שקרו לו ועליהם הוא רוצה להודות. תוכלי להתחיל בכך בעצמך, את ראשונה והוא אחרייך.

7. בדומה, תוכלי לנהל קלסר עם אמירות חיוביות של הכרת תודה, אותן ילדך יאמר ואת תכתבי למענו. בכל שבת תקריאי את הרשימה.

העולם שקבלנו במתנה מלא וגדוש בדברים שיש להודות עליהם, ואני בטוחה שעם התרגול, תגלי אופנים רבים נוספים להכיר תודה ובנך, בעקבותייך.

בברכה,
יעל, אתר aish.co.il