|
יואב הוא איש מחשבים. דתי.
כאדם בעל ערכים ועקרונות, משקיע יואב בגיבוש זהותו היהודית לא פחות משהוא משקיע ביצירת תוכנת מחשבים מתקדמת. אל מול שעות עבודה לתוך הלילה בשפות תכנות שונות, שכניו של יואב רואים אותו מקדיש מזמנו גם ללימוד ה"דף היומי", לשמיעת שיחה או שיעור בישיבה הסמוכה למקום מגוריו ולתפילה בבית הכנסת השכונתי.
לא אחת נתקל יואב במקום עבודתו בכאלה שמרימים גבה למראה מנהגיו המוזרים. כשזרק לפח במשרד את כוס הקפה שלו, כוס חרס מעוטרת שקנתה לו אשתו, לאחר שמישהו הרתיח בה בטעות מרק עוף, הייתה זו יותר מהרמת גבה...
"קרה משהו בבית? אולי צריך שנביא יועץ נישואין?..." היו כאלו שהתבדחו על חשבונו...
לזרוק לפח כוס חרס? היה קשה לעמיתיו למשרד להבין שהייתה פה בעיה של בשר בחלב. הרי הכוס הייתה נקיה באותה שעה. לא היה בה לא נס ולא קפה, לא חלב ולא שוקו, אז מה הבעיה לשים בה מרק עוף, בהכשר בד"צ כמובן?...
לעיתים קשה להבין את חוקי התורה כאשר מנסים לבחון אותם מבחוץ. הנסיון להבין מה מניע את יואב הוא כמעט משימה בלתי אפשרית עבור אנשים שלא מכירים את חוקי התורה.
***
דברי הנשיא קצב, שהסעירו את אזרחי המדינה, על היות החילוניים תינוקות שנשבו, קוממו רבים מהם.
"אנחנו לא תינוקות, ובטח שלא בשבי", נפגעו הוגי הדעות רבים.
אלה שחיפשו להתנגח מצאו כר ירוק ורענן: הנשיא מעדיף את החרדים, הנשיא החליט לצאת למלחמת תרבות בחילוניים, הוא אינו מבין שבמדינת ישראל אין מקום לאמירות מזלזלות ופוגעות כאלה....
דווקא בנקודה הזו, בה דברי קצב נאמרו בכאב ולא בהתרסה, כדאי שנבוא ונבדק לאשורו את המושג הכל כך לא מובן: "תינוק שנשבה".  | | "תינוק שנשבה" הוא מושג שנוצר בזמן יצירת הגמרא, כאשר גברו ותכפו חטיפות ילדים יהודים מבתיהם | | |
"תינוק שנשבה" הוא מושג שנוצר בזמן יצירת הגמרא, כאשר גברו ותכפו חטיפות ילדים יהודים מבתיהם, ילדים שגדלו מאז חטיפתם ללא ידע מינימלי ביהדות ובמצוות. הללו היו עוברים על מצוות התורה בלא לדעת מהי תורה ומהן מצוותיה, ועל כן נידונו בדרך כלל לפטור ולא לחיוב, ונחשבו מבחינה מסויימת כאנוסים שאין בכוחם ללמוד את התורה ולדעת כיצד לקיימה.
עיקרו של המושג נוצר בהקשר להלכות שבת, כאשר נחלקו חכמי הגמרא בדין תינוק שנשבה בין הנוכרים וחילל שבת מחוסר ידיעה על מהות השבת. (להרחבת הידע כדאי לעיין במסכת שבת דף ס"ח).
ככלל, בדורות האחרונים, ובפרט לנוכח דבריו של החזון איש זצ"ל (פוסק מגדולי הדור לפני כ-60 שנים) שהיהודים שאינם שומרים תורה ומצוות הריהם כתינוקות שנשבו, התגבשה ההכרה התורנית שרובו-ככולו של המגזר שאינו שומר תורה ומצוות דינו כתינוק שנשבה.
אין הכוונה, חלילה, לזלזול, אלא לגיבוש דעה הלכתית על מהות האחריות לאי קיום חוקי היהדות על ידי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.
***
פעמים רבות קורה כי הידיעה של האזרח הממוצע ביהדות מסתכמת בידע בסיסי ומינימלי, כאותם עמיתים לעבודה של יואב איש המחשבים, שאינם מבינים את החומרות ואת הדינים על פיהם נהג יואב.
לעומקם של דברים - היהודי שאינו שומר תורה ומצוות אולי מכיר אי אילו מצוות ביהדות, אולם הכרה זו אינה משנה את זהותו ההלכתית. עדיין הוא בגדר "תינוק שנשבה", ולא משום זלזול בחכמתו או בניסיון חייו, אלא תוך כניסה לנעליו ולראשו של אותו יהודי "שבוי":
למה דווקא תינוק?
אבל למה הפגיעה הזו? תינוק??? לא מצאו מילה אחרת?
לכאורה שאלה צודקת. חכמינו ז"ל לא יכלו למצוא לעניין איזו הגדרה אחרת, מלבד אותו תינוק?
בזמן גזירת המן ואחשוורוש לאבד את היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד, אסף מרדכי היהודי, על פי המדרש, 20,000 מילדי ישראל, תינוקות של בית רבן, ואיתם התענה וזעק אל ה' עד שנענה.
צעדו זה של מרדכי נראה תמוה ביותר. אנחנו שחיים בתפיסה מערכתית והיררכית של תפיסת האדם הבוגר כעדיף ברוב המקרים על פני הזאטוט, לא יכולים להבין כיצד מרדכי הניח את כל ראשי ישראל וחכמיו, וכינס את הילדים דווקא, את התינוקות...
אבל זוהי מהות התינוק: אדם ללא חטא. אדם שכולו נקי מעבירות. תינוק אי אפשר לחייב גם אם עבר על חוקי התורה. תינוק אינו בר עונשין! | | לו יצוייר שילד שבר לאדם את משקפיו - הוא אינו חייב בתשלום הנזק, כיוון שעדיין לא נכנס למערכת העונשים של ההלכה | | |
לו יצוייר שילד שבר לאדם את משקפיו - הוא אינו חייב בתשלום הנזק, כיוון שעדיין לא נכנס למערכת העונשים של ההלכה. התינוק נחשב 'נקי מעבירות' עד הגיעו לגיל בר מצווה, אז מקבל הוא את האחריות למעשיו, ויכול להתחייב על הרעים שבהם.
כל הגדרה אחרת לבד מ"תינוק שנשבה", ליהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, תחטא לאמת. כי איננו מחפשים להתיפייף, אלא לקלוע להגדרה הנכונה ביותר. אם היינו אומרים, למשל, "אדם שנשבה", הרי שאוטומטית הכנסנו אותו לגדרי העונשים ובעצם חייבנו אותו על מעשיו.
לא לחינם כינס מרדכי את התינוקות דווקא - הם, הטהורים מעצמותם, יכולים לבקש על כל עם ישראל כולו: "מנער ועד זקן" - כן! גם על הזקנים, זקנים בחכמה, זקנים בשנים.
"התינוק" של זמן הגמרא היה ממש כך. טהור. הוא, שנגזר עליו לחיות בשבי הגויים, לנהוג כמעשיהם מבלי לדעת מהיכן בא ובמה מחוייב הוא על פי התורה, לא יכול להתחייב בעונש על מעשיו.
אמנם, בימינו-אנו, המצב מסובך יותר, שכן כל אחד ואחד יכול להיכנס לבית המדרש הסמוך לביתו ולהחכים בתורה, כל אחד יכול לשבת וללמוד - הספרים מצויים, הדרשנים מרובים, וכל שנותר הוא רק להתחיל...
נכון, שהקושי הפיזי להחכים במושגי היהדות, כמעט ואינו קיים בתקופתנו, אך לעומת זאת קיים הקושי הנפשי. שלא כבזמן הגמרא, עת כולם היו שומרי תורה ומצוות, בתקופתנו-אנו הקושי להחליף מערכת חיים אחת בשנייה הוא עצום. לבוא מול כל החברה בה גדלתי ולשנות ב-180 מעלות את הערכים ואת אורח החיים - לא כל אחד מסוגל לעשות זאת, בוודאי לא בדרסטיות ובצעד אחד ענק.
ייתכן, שקושי נפשי זה, הוא שהניע את חכמי דורנו להתייחס ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות כ'תינוק שנשבה' במובן של אדם שגדל במערכת שלא העבירה לתלמיד את מהות התורה, מערכת שהקנתה לתלמיד את "ביקורת המקרא" אך לא את "ביקורת היהודי כלפי עצמו". מערכת, שלצערנו רואים יותר ויותר כמה היא מתנכרת לערכי היסוד של היהדות האותנטית. מה שהיה פעם נסתר וחבוי, צעדים שנראו כביכול תמימים, התגלו לצערנו כאכזריים בדרך חינוך ילדינו: רובם גדלים בלא לדעת במה הם יהודים? מה נגזר מהיותם יהודים? ומהי הגאווה הלאומית והרוחנית שבכך.
פורסם בתאריך:
14/12/2003
| 
