היה זה מאורע מיוחד במינו, שאין לו אח ורע בכל ההיסטוריה האנושית, כשהעם היהודי כולו, מטף ועד זקן, זכו לפגוש את האלוקים. התורה עצמה מצהירה בחומש דברים ד:לג, שאירוע כזה לא התרחש מעולם בשום מקום אחר וניתן לאמת זאת על ידי בדיקה בכל ספרי ההיסטוריה הכלליים - באף אחד מהם לא מתואר מעמד דומה, של ישות רוחנית המתגלה לעם שלם.

כל הטענות האחרות על התגלות אלוקית בהיסטוריה האנושית מבוססות על עדותו של אדם אחד או לכל היותר על עדותה של קבוצה קטנה של אנשים. האיסלאם למשל, מבוסס על משנתו של מוחמד, הטוען כי אלוקים התגלה לפניו במערה והעביר לו את תכני הקוראן.

התיאור של עם שלם במעמד של מפגש עם האלוקים, בלעדי ליהדות. ורק סוג כזה של טענה בלתי אפשרי לבדות.

התיאור של עם שלם במעמד של מפגש עם האלוקים, בלעדי ליהדות. ורק סוג כזה של טענה לא ניתן לבדות. כך למשל, אדם יכול לטעון שהיה לו חזיון בלילה ואלוקים התגלה בפניו, ואם הוא ניחן בכושר שכנוע סביר והמאזין פתי דיו, הוא עשוי אולי לשכנע שהוא נביא. אבל אדם לא יכול לשכנע את השני שראה משהו שהוא יודע שלא ראה.

עם ישראל שמר על התורה משך אלפי שנים, לא בגלל הנסים או איזו תופעה על טבעית אחרת בהיסטוריה היהודית, אלא מפני שבאמת כולנו היינו שם, למרגלות הר סיני וכולנו שמענו את אלוקים מדבר, ומאז, דור אחר דור, העברנו הלאה מאב לבן את פרטי המאורע הזה.

הסיפור המופלא של הישרדות העם היהודי במהלך כל הדורות, עתיד להיות במידה רבה, התיאור של מה שקרוי בפינו: "שלשלת הקבלה" - תהליך מסירת התורה מדור לדור, עד לימינו אנו.

לידתו של עם

בהר סיני הפכו היהודים לעם. שוב מדובר באירוע יחיד במינו שניתן ללמוד ממנו רבות על טיבו של עם ישראל.

מה כל כך מיוחד בארוע זה?

ובכן, חשבו כיצד הפכו הצרפתים להיות "צרפתים". האם הם התעוררו כולם בוקר אחד והחליטו באופן קולקטיבי שהם אוהבים יין לבן, גבינת קממבר ומעתה ידברו כולם צרפתית? לא. זה היה תהליך ארוך. כמו כל עם אחר, מדובר בתהליך העובר על קבוצת אנשים שחיים במקום גיאוגרפי מסוים, משך תקופת זמן ארוכה ומפתחים שפה משותפת ותרבות משותפת. בסופו של דבר, פתחו אותם אנשים ישות פוליטית וממשל (עם מלך בראשו), קבעו את גבולותיהם, הניפו דגל, טבעו מטבעות וכינו את עצמם "צרפתים".

קבוצה גדולה של עבדים נמלטים, חסרי מוסדות שלטון, הפכה לעם בעמדם למרגלות הר סיני.

תהליך היווצרות עם ישראל היה שונה לחלוטין. הוא החל מחוץ למולדתם הלאומית - למעשה, בעודם תחת שעבוד ובנסיבות שיש בהן דווקא למחוק כל זהות תרבותית או היסטורית. היהודים לא הפכו לעם על ידי הצהרת נאמנות למדינת ישראל. קבוצה גדולה של עבדים נמלטים, חסרי מוסדות שלטון, הפכה לעם בעמדם למרגלות הר סיני ובהבטיחם לאלוקים: "נעשה ונשמע" - כלומר, קודם כל נעשה את המתחייב ממצוות התורה ורק אחר-כך נשמע ונבין מדוע. בדומה לאברהם אבינו, שאמר, דורות רבים קודם לכן, "אני בוחר לחיות, ואם צריך, גם למות, מפני שאני מכיר במציאות אלוקים", נטלו על עצמם צאצאיו את אותה התחייבות.

כך הפכו צאצאי אברהם אבינו להיות עם ישראל.

זאת גם הסיבה שאנחנו טוענים כי היהדות איננה רק דת - היא גם זהות לאומית. להיות יהודי איננו כמו להיות נוצרי. נצרות היא אך ורק אמונה דתית. אפשר להיות אנגלי, אמריקאי, צרפתי ויחד עם זאת להיות נוצרי.

לא כך היהודים.

הם עשויים בהחלט להפוך לאזרחי המדינות בהן הם מתגוררים ולעתים קרובות אף יראו ויתנהגו כמוהם, אך בעת ובעונה אחת, הם וכל האחרים יודעים שהם שונים ואף אם היהודים בוחרים להתעלם מעובדה זאת, העולם תמיד דואג להזכיר להם את זהותם.

להיות יהודי פירושו, להיות חלק מקהילה ובו זמנית עם נבדל שיש לו ארץ, שפה, היסטוריה ומשימה אוניברסלית ייחודית משלו.

להיות יהודי פירושו, להיות חלק מקהילה ובו זמנית עם נבדל שיש לו ארץ, שפה, היסטוריה ומשימה אוניברסלית ייחודית משלו.

החשוב מכל, היחס לדת ולאלוקים, אינו מצטמצם רק לתחום הדתי/רוחני, אלא נובעת ממנו השקפת עולם גורפת - כיצד יש לחיות כל רגע בחיים, על כל ההיבטים הגשמיים והרוחניים כאחד - תופעה שאין דומה לה בכל העולם.

הזהות הלאומית היהודית עוצבה על ידי מעמד הר סיני בו התחייבנו לחיות על פי הנחיות התורה, שהיא כשמה - הוראה, ספר ההדרכה האולטימטיבי לחיים על פני האדמה.

התורה שבעל-פה והתורה שבכתב

לאחר התגלות האלוקים בהר סיני לעיני כל העם וקבלתם את עשרת הדברות, שהה משה 40 יום במחיצת האלוקים, האזין לדבריו וכתב מפיו את 613 מצוות התורה (מה שמכונה "התורה שבכתב") ובד בבד גם למד את העקרונות ליישום המצוות בפועל (מה שמכונה "התורה שבעל פה").

התורה שבעל פה נותרה, מאז ומעולם, אך ורק ליהודים. מפני שהתורה שבעל פה היא היא אשר מלמדת אותנו בעצם, כיצד לחיות כיהודים.

יש לשים לב לעובדה, כי התורה שבעל-פה ניתנה עוד בטרם התורה-שבכתב, והייתה לנחלתם הבלעדית של עם ישראל. הנוצרים אמצו לעצמם על פי שיטתם את התורה שבכתב - אבל התורה שבעל פה נותרה, מאז ומעולם, אך ורק ליהודים. התורה שבעל פה היא זו שמלמדת אותנו בעצם, כיצד לחיות כיהודים.

אין בנמצא מלים חזקות דיין כדי להדגיש את חשיבותה ומשמעותה של התורה שבעל פה. אי אפשר לחיות כיהודי בלעדיה! חשיבותה הגדולה של עובדה זאת עתידה להתברר כאשר נתבונן בהמשך, בכיתות שהתפלגו מן היהדות, מאוחר יותר בהיסטוריה האנושית.

התורה שבכתב נכתבה משך 40 שנה, במהלך נדודי עם ישראל במדבר, כשאלוקים מכתיב אותה למשה. כך שברור כי דברים אלו לא נאמרו מראש בהר סיני, שאם לא כן הייתה נשללת מהם אפשרות הבחירה - החופשית, לענות את "אם-כל-התשובות" - "נעשה ונשמע".

תורת משה

למרות שחמשת חומשי התורה - בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים - קרויים "חמשת הספרים של משה", לא הוא היה המחבר שלהם. משה היה ה"קצרן" / "הכתבן" / "המתווך" שאלוקים הכתיב לו את התורה.

יחד עם זאת, והתנ"ך חוזר על כך שוב ושוב, נבואת משה הייתה מיוחדת במינה.

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים לד:י)

הנבואה פירושה, התעלות לדרגה גבוהה יותר של מציאות רוחנית, כשמהותה ואיכותה תלויות כמובן בהתנסות הישירה של הנביא. לרוב הנביאים יהיה חזון אותו יתרגמו למלים. נבואת משה הייתה מיוחדת במינה בכך שאלוקים לא התגלה אליו בחזון או בחלום, אלא פשוט דיבר אליו. הוא "שמע" את אלוקים ישירות.

התורה אם כך, היא הכתבה ישירה מפי אלוקים לאוזני משה, מה שמסביר את ערכם הנצחי של כתבים אלו עבורנו ועבור האנושות כולה.

התורה אם כך, היא הכתבה ישירה מפי אלוקים לאוזני משה, מה שמסביר את ערכם הנצחי של כתבים אלו עבורנו ועבור האנושות כולה.

משה ירד מההר, כאשר עשרת הדברות בידיו, חקוקות על גבי הלוחות. מה שנגלה לנגד עיניו זעזע אותו במידה כזאת שהוא השליך את הלוחות. למרגלות ההר, באותו מקום בו ניצבו בני ישראל רק מספר שבועות קודם במפגש עם האלוקים, הם סגדו עכשיו לפסל, תוך הפרה ישירה של החוק האלוקי שזה עתה קבלו על עצמם.

מאמר 11 מתוך 68 בסדרת קורס מזורז בהסטוריה יהודית << למאמר הקודם קורס מזורז בהיסטוריה יהודית 10 – עשרת המכות למאמר הבא >> קורס מזורז בהיסטוריה יהודית 12 – עגל הזהב