הייתכן שישנם סיפורים חדשים, שטרם נשמעו על השואה? האם לא נאמר כבר הכול? אכן, סיפורים חדשים, הנוגעים לאותה תקופה מחרידה והירואית, מתגלים חדשות לבקרים. אחד הארגונים העוסקים בתולדות השואה הוא Synagogue Memorial ("יד לבתי הכנסת"), שחבריו מקדישים את זמנם לשמירת זכרם של בתי התפילה שנהרסו בגרמניה, בליל הבדולח הידוע לשמצה, בין ה-9 ה-10 לנובמבר 1938.

פרופ' מאיר שוורץ, מנהל הארגון וניצול שואה בעצמו, גילה פיסת היסטוריה מרתקת. לרב אחד הייתה ישיבה ברחוב מונץ 35, בלב ברלין. לא זו בלבד שהישיבה נותרה על עמדה בליל הבדולח, אלא שחיילי SS חמושים, נשלחו לשמור על בית הרב והגנו בגופם עליו ועל תלמידיו מפני הפורעים הנאצים.

יתרה מזו, חודשים קודם לכן, כאשר היהודים הפולנים שחיו על אדמתה, גורשו מגרמניה, נשארו רבי קופרסטוק ותלמידיו בגרמניה, כשהרב אף ממשיך לקבל את הגמלה שקיבל ממשלת גרמניה, כפי שהיה במשך עשרים השנים שקדמו לכך (הדבר תועד בכתבה מאת העיתונאי הגרמני גראלד בוסיאן, שהתפרסמה בעיתון הברלינאי Aktuell בשנת 1996).

תחילתו של הסיפור, שנים רבות לפני המלחמה, ערב מלחמת העולם הראשונה, כשהרבי חי בוורשה. כבר אז בגיל צעיר עמד בראש ישיבה. הרוסים שלטו באותה עת בפולין וגייסו צעירים פולנים רבים למאמץ המלחמתי. כל עריק הוצא להורג מייד. שניים מתלמידי ישיבתו של רבי קופרסטוק, שגויסו בכפיה, סבלו קשות בצבא. למרות עונש המוות הצפוי להם, הם בחרו ב"שד הפחות נורא" וברחו. לרוע מזלם הם נתפסו ונידונו למוות באותו היום.

שני תלמידי הישיבה הובאו לכיכר העיר, בתוך ים עוין של אנטישמים פולנים ורוסים. שם, בנוכחות קהל עצום, הם נתלו בידי הקצינים הרוסים, למען יראו וייראו. רבי קופרסטוק נאלץ לחזות בזוועה וממקום עמדו, נשבע להתנקם בקצינים הרוסים ובממשלתם.

תכניות סודיות

מלחמת העולם הראשונה פרצה, ולכאורה נדמה היה כי הצבא הגרמני עולה על יריביו במזרח. הגרמנים מצאו את עצמם נלחמים בתנאי מזג אוויר קשים, באזורים בלתי מוכרים להם. נראה היה שלא יוכלו לפרוץ את קווי ההגנה של הרוסים. פרט לכך, רוב רובו של הצבא הגרמני התרכז בחזית המערבית, בקרבות עם צרפת ואנגליה.

למרות זאת ובניגוד לכל הגיון, הצליח הצבא הגרמני לכבוש כמה מהביצורים האסטרטגיים ביותר בחזית המזרחית. קווי ההגנה הרוסיים נפלו והרוסים נכנעו. זמן קצר לאחר מכן, כידוע, הודח הצאר הרוסי מכסאו והקומוניסטים תפסו את השלטון. הגנרלים הגרמנים זכו לתשואות בשל ניצחונם הכביר על אדמת האויב, ותפילות הודיה נאמרו בכנסיות ואף בבתי הכנסת בכל רחבי גרמניה.

אך הניצחון בחזית הרוסית לא היה אך ורק פרי כישוריהם המהוללים של הצבא הגרמני, או פרי תעוזתם של ראשי הצבא הגרמני, הינדנבורג ולודנדורף, אלא גם פרי מאמציו של יהודי אחד - הרב קופרסטוק.

הרב חדר לשורות הצבא הרוסי והצליח באורח פלא, להשיג תוכניות של מנהרות סודיות, שהובילו לביצורים הרוסיים. הוא העביר את התכניות לצבא הגרמני ובזאת שינה ללא הכר את מאזן הכוחות ואת מפת ההיסטוריה. הזעם שבער בו על רצח תלמידיו, הוא שגרם לו למעשה הרואי זה, שהביא לבסוף לכניעת הרוסים.

עובדה זו נשמרה בסודיות מוחלטת.

במשך שנים לא ידע איש, מדוע הוזמנו הרב ותלמידיו לעבור למבנה בטוח במרכז ברלין.

במשך שנים לא ידע איש, מדוע הוזמנו הרב ותלמידיו לעבור למבנה בטוח במרכז ברלין, מדוע הוענקו לו אזרחות גרמנית וגמלה לכל חייו, ומדוע זכתה ישיבתו לסבסוד ממשלתי. הוא אפילו זכה להיות הנציג היהודי הרשמי, באירועים חגיגיים רשמיים. לדוגמא, בקבלת פנים ממלכתית לכבוד יום הולדתו של הנשיא הינדנבורג, נכח הרב עוטה מעיל סטן שחור, ארוך ומלכותי, כשהוא אוחז במקל הליכה בעל גולה מוכספת. בכל אירוע בו נטל חלק, זכה תמיד לכבוד והוקרה מהשרים הגרמנים החשובים.

איש לא ידע מדוע.

שנתיים לאחר עלייתו של הינדנבורג לשלטון ב-1931, הוא נאלץ למנות את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. הרב קופרסטוק הפסיק אמנם לבוא לטקסים הרשמיים, אך הגמלה שלו ובדומה גם ההקצבה לישיבתו, המשיכו לזרום עד למותו ב-1941. זה היה השכר שקיבל על עזרתו ל"ניצחון המהולל של גרמניה" במלחמת העולם הראשונה. זו גם הייתה הסיבה, שממשלת גרמניה המשיכה לתמוך ברב החסידי ובתלמידיו, עד כדי הצבת חיילים שישמרו על ביתו, גם כשהאנטישמיות הייתה מדיניות ממשלתית מוצהרת וכשמוסדות יהודיים אחרים הושמדו.

אין ספק כי רדיפת בני עמם היהודים, הטרידה מאוד את הרב ותלמידיו. הם הבינו כי ללא "סידור" כלשהו, גם הם צפויים להגליה ולמוות ובדומה לשאר יהודי אירופה, גם הם קיוו שהמלחמה תסתיים מוקדם יותר.

לרוע המזל, "סידור" זה החזיק מעמד רק עד מותו של רבי קופרסטוק, מסיבות טבעיות, ב-1941. אז הישיבה נסגרה ותלמידיה נשלחו למחנות ריכוז. לא ידוע מה עלה בגורלם, אך סיפור זה מלמד אותנו על תושייתו של אדם, שהיה מנותק מעניינים פוליטיים ועיקר עיסוקו בקדושה, בעניינים שברוח. אדם זה מסוגל היה לשנות את מאזן הכוחות הצבאי, בכוח הפסוקים שעמדו לנגד עיניו: "צרור את המדיינים והיכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם..." (במדבר כ"ה, 7-18) ובכוח דאגתו וכאבו לסבלם של תלמידיו.

לאחרונה הציע פרופ' שוורץ לעיריית ברלין, להנציח את זכרו של רב יוצא דופן זה ובכך להאיר פרק בלתי שגרתי זה בהיסטוריה הגרמנית- יהודית במאה העשרים.