|
בעקבות המאמר ג'יי. קיי. רולינג יוצאת חוצץ בנושא כבד משקל" שהתפרסם כאן באתר בשבוע שעבר, נזכרתי במחקר מעניין שהתפרסם השנה בעיתון "ידיעות אחרונות":
"נערות דתיות סובלות הרבה פחות מדימוי גוף נמוך מאשר חברותיהן החילוניות, כך עולה ממחקר שבוצע ע"י פרופ' יעל לצר מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה".
מסקנה נוספת שעלתה מהמחקר: ככל שנערה דתית ומאמינה יותר, כך יהיו לה פחות הפרעות אכילה. מידת שביעות הרצון שלה ממראה גופה תעלה, ולא יפריע לה במיוחד אם היא שמנה או רזה מדי. ההתעסקות שלה סביב אוכל ומשקל גופה תהיה נמוכה יותר, ודימוי הגוף שלה יהיה גבוה יותר.
אחד ההסברים שניתנו לתופעה הוא שהחברה המערבית מייחסת חשיבות גבוהה למראה החיצוני, בעוד החברה הדתית מחנכת את הנערות לחשוב שהמראה החיצוני חשוב פחות, ושמה שחשוב באמת הוא להצליח כאם וכאשת משפחה.
רציתי לנצל במה זו, כדי להעיר ולהגיב על כמה הנחות יסוד מוטעות, שיכולות להשתקף לכאורה ממצאי המחקר:
- נערות ונשים דתיות אינן מקפידות על מראה גופן.
אולי זה הדימוי שמקבלים הרואים את החברה הדתית מבחוץ. אולם, מי שישאל ויתעניין אצל שדכנים במגזר הדתי והחרדי, יגלה שלמראה החיצוני תפקיד מאד חשוב ביצירת עניין וקשר בין בני זוג דתיים וחרדים. מהי אם כן, בכל-זאת, הסיבה לממצאים שבכתבה?
דומה, שההבדל הוא שאלת הגיל. בחברה הדתית, בת בשנות העשרה המוקדמות אינה מועמדת לנישואין או אפילו לחברות עם בנים. ככל שרמת הדתיות שלה עולה, כך היא פחות מתעניינת בנעשה אצל המין השני בגיל עדין ורגיש זה. לכן, בשנים אלו של עיצוב תדמית הגוף שלה, היא משוחררת מהדרישות המופרזות והתחרות הבלתי אפשרית עם בנות גילה על מראה הגוף המושלם, ויכולה להעריך את המראה שלה בצורה רגועה יותר ולחוצה פחות. רק כשתגיע לסוף גיל העשרה ותחשוב על קשר עם בנים, היא תתחיל באמת לעסוק ב"שיפור המראה", עם הבדל אחד גדול - אז היא בוגרת יותר, ומעוצבת יותר, ואינה נוטה לפתח הפרעות נפשיות בגלל שמראה גופה אינו המשופר ביותר.
- או קריירה או משפחה.
עולה ממצאי המחקר, כי אישה שמתעניינת במראה גופה אינה חושבת כל כך על תפקידה כאם וכאשת משפחה. יש כאן רמז לכך שהיא גם לא חושבת על קריירה, כי קריירה של אישה קשורה אף היא למראה גופה. גם זו השערה מוטעית שפוגעת בנשים חילוניות כדתיות. נשים דתיות רוצות לעבוד מחוץ לבית בעבודה מספקת, בדומה מאד לעמיתותיהן החילוניות. כמו כן, הרצון להיות אמא טובה ואשת משפחה, אינו סותר את הרצון לטפח את מראה הגוף, אלא משתלב בו יפה. חכמינו רצו מאד שאישה תתקשט בפני בעלה כדי שתשומת הלב שלו תתרכז רק בה והוא לא יסתכל בנשים אחרות. משום כך, הקלו בהלכות מסוימות של אבלות ותעניות, כדי שאישה "לא תתגנה על בעלה"!
- "הפרעת אכילה" מצטיירת בכתבה כאיזושהי בעיה קטנה ושולית בהתנהגות.
האמת היא שמאחורי השם הניטרלי הזה מסתתרת סדרה של הפרעות קשות מאד, ובמרכזן ההפרעה שנקראת "אנורקסיה", שבה בנות, בעיקר בשנות העשרה המוקדמות, מדמיינות שהן שמנות מדי - למרות שהן מאד רזות, ונכנסות לסחרור של הימנעות מאוכל עד כדי ירידה דרסטית במשקל, פגיעה בבריאות, וללא התערבות רפואית ופסיכולוגית עלולות להגיע לסכנת חיים.
לסיום העניין, ברצוני להציג תיאוריה של חמותי, שהיא סבתא לנכדים ונכדות רבים בכל הרמות של הדתיות. היא אומרת שמה שגורם לדתיות להיות שלמות יותר עם המראה החיצוני שלהן, זה שהן הולכות לשחות עם בנות בלבד. אין הן צריכות להופיע בפני בנים בבגד ים, ולכן, הן יכולות להרגיש טוב גם עם גוף שהוא חטוב רק בשמונים אחוז ולא במאה.
אכן, צער גידול בנות.
פורסם בתאריך:
28/5/2006
|
