בהר סיני, כשנרמז לנו לראשונה כיצד ייראו החיים לפי התורה, נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו').

כעת, 3,300 שנים לאחר מכן, אילו שמות תואר מתארים בצורה המדויקת ביותר את חיי היומיום שלנו? רבים מאיתנו היו מסכמים את המציאות הקיומית שלהם בתארים כגון "מטרידה" ו"לחוצה". חלק היו אולי מתארים את חייהם כ"משמחים" או "מספקים" בדרך כלל. מיעוט קטן היה מרחיק לכת ומתאר את חייו כ"מוסריים" ואפילו "הירואיים" מדי פעם.

אבל כמה מאתנו מרגישים שחלק ניכר בחיינו הוא "קדוש"? האם אנו חיים חיי קדושה באופן לא מודע, או שאנחנו דור שהחל לאבד קשר עם המהות של היותנו יהודים?

הגדרת קדושה וטומאה

מהי בדיוק קדושה? סקירה שטחית של המקורות התלמודיים נותנת את הרושם שקדושה היא ההפך מטומאה. אבל זה לא ממש עוזר להבהיר את המצב, מכיוון שאנו מתקשים להגדיר טומאה במונחים קונקרטיים או מעשיים.

רש"י מציע רמז שעוזר מאוד להגדיר את שני המונחים. בפירושו לספר ויקרא, פרק א', פסוק א', רש"י מגלה כי השם דיבר אל נביאי השקר בלשון טומאה, ואילו אל משה דיבר בלשון חיבה.

קדושה היא צורה מסוימת של קרבה או אינטימיות

גם חיבה וגם קדושה הן ההפך מטומאה. מכאן, שחיבה וקדושה קשורות זו לזו. אולי קדושה היא צורה מסוימת של קרבה או אינטימיות.

רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) מחזק רושם זה בספרו "מסילת ישרים". הוא מגדיר קדושה כמצב שבו אדם, אפילו בשעה שהוא מבצע את הפעולות הגשמיות הדרושות לקיום גופו, לעולם אינו מתרחק מהאינטימיות הנעלה ביותר. לפי הרמח"ל, קדושה היא מצב שבו אין הֶסַּח הדעת; שבו שתי הוויות הופכות להיות מאוחדות לחלוטין, כך שכל השאר אינו רלוונטי. זהו המצב המתואר על-ידי דוד המלך, "דבקה נפשי אחריך" (תהלים ס"ג, ט').

עושה הצרות

אם קדושה היא אינטימיות, הרי שההפך ממנה - טומאה - יהיה ריחוק וניתוק. "לשון הרע" - דיבור שהורס מערכות יחסים - הוא במהותו טמא, ובתקופת התנ"ך המעשה של הוצאת דיבה גרם לאנשים לנגעי צרעת ודרש הסגר וטיהור טקסי (ויקרא י"ג).

בדומה לכך, בכל פעם שביצית או זרע משתחררים בנפרד, במקום להיפגש כדי ליצור אחדות חדשה, יש טומאה (ויקרא ט"ו). כשגוף ונפש נפרדים יש טומאה (במדבר י"ט).

בפרשנות עמוקה יותר מכפי שאנו מסוגלים להבין, ציין המקובל רבי מנחם רקנאטי בן המאה ה-14, כי קדושה היא שימור האחדות בין העולמות וטומאה היא "עושה הצרות" שמסכסך בין ידידים.

ההתייחסות לעושה הצרות מבוססת על הפסוק בספר משלי, ט"ז:כ"ח, "איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף". הפירושים הקלאסיים לפסוק זה מציגים פרשנויות שונות. לדברי רש"י, מדובר ברכלן שמפריד את עצמו מאלוקים. לדברי האבן-עזרא, מדובר באדם שמעורר אלימות וגורם למשבר בכל היחסים החברתיים. לדברי הגאון מווילנא, זהו אדם שהורס את היחסים בין איש לאשתו. לפי כולם, קדושה היא קרבה וטומאה היא ריחוק.

יצירת אינטימיות

הפרדוקס הוא שיצירת אינטימיות דורשת הפרדה. זאת, משום שתחילה עלינו להסיר את כל המחסומים האפשריים בינינו לבין אהובנו. בספר ויקרא כ':כ"ו, מציע הקב"ה: "והייתם לי קדושים". רש"י מסביר, שה' אומר שאם נפריד את עצמנו מעמים אחרים, נהיה שלו.

לצורך נישואין, הגבר מקרב אליו את האישה באמצעות הקידושין, תהליך שהופך אותה לאסורה על מחזרים אחרים. לפי הרמח"ל, אנו נוקטים צעד ראשון זה לקראת קדושה אישית, כשאנו מפרידים את עצמנו מאותם תענוגות גופניים שהיו מסיחים את דעתנו מזו/זה שאנו אוהבים.

המשותף לכל אותם צעדים ראשוניים לקראת קדושה הם הסרת הסחות-הדעת והתגברות על המכשולים. לקיום קשר מוחלט דרוש ניקיון מוחלט.

עם זאת, נראה שהשגת קדושה היא תהליך בן שני שלבים. הרמח"ל מסביר: "תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מה שמקדשים אותו."

על-ידי הסרה אקטיבית של המכשולים, אנו יוצרים מרחב בחיינו לאינטימיות אמיתית. אבל כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להכין את הקרקע! הקרבה שהיא קדושה - בין אם מדובר בקרבה בין אדם לאלוקים, בין בני אדם או בין גוף ונפש - אלוקים הוא זה שמנחיל אותה.

לפנות מקום לאהובינו

אפשר להתחיל להבין מדוע אנו מרגישים חוסר קדושה בחיינו: כי אין בהם הרבה מקום לאינטימיות או לקרבה. מעולם לא היה דור שהופצץ בהסחות-דעת כה רבות ונתקל בעושי-צרות כה רבים. במילים אחרות, מעולם לא היה דור מוקף בכל כך הרבה טומאה.

מעולם לא היה דור שהופצץ בהסחות-דעת כה רבות ונתקל בעושי-צרות כה רבים

לעתים אנו מאפשרים לטכנולוגיה להפריע לקדושה. בעבר, נשים נלחמו באויבים כגון הטלוויזיה והעיתון, כדי לזכות בתשומת לבם של בעליהן. כיום, רק בני הזוג המסורים ביותר מצליחים להתעלות מפיתויי האינטרנט ומחשבי כף היד. הטלפונים הסלולריים והזימוניות, שנוצרו כביכול כדי לשפר את התקשורת בין בני אדם, הולכים עמנו לכל מקום - למסעדה, לבית הכנסת ולחדרים הפרטיים ביותר בביתנו - ומנפצים את הרגעים האינטימיים; אותם רגעים שהופכים את החיים שלנו למשהו ששווה לחיותו.

לפעמים, אנו מאפשרים גם למזון להפריע לקדושה. אנחנו "אוהבים" מעדנים מתוקים; אנחנו "אוהבים" אוכל משמין. אנו משתמשים במילה זו מבלי להבין את האמת שמאחוריה. לעתים קרובות מדי אנו כה שקועים בעוגיות השוקולד, שאיננו מבחינים בבת הזוג שהכינה אותן למעננו. אנו מוצפים במסעדות ובאלפי מוצרי המזון הזמינים עבורנו; אנו מתפתים להבטחה הטעימה שהם טומנים בחובם, עד שאיננו שמים לב לשף האמיתי, העליון, ש"בישל" את הסעודה.

תכופות אנו מאפשרים לבגדים, לענייני דיור, לקריירה ולרשימה אינסופית של פרטים מטרידים אחרים - לחצוץ בינינו לבין אינטימיות אמיתית.

ייתכן שיהודי נורמלי שחי במאה ה-21 יכול לחוות קדושה רק על-ידי נסיגת צעד לאחור מכל הסחות הדעת האלה. נראה שהנוסחה העתיקה להשגת אינטימיות - "קדושים תהיו, פרושים תהיו" (כלומר, על-ידי הפרדה ניתן להשיג קדושה) - מעולם לא הייתה ראויה לתשומת לב רבה יותר מאשר בעידן המודרני של ימינו.

הכנסת קדושה לחיינו - תוכנית מעשית

למרבה הצער איננו יכולים ליהנות מכל העולמות. התופעה של סיפוק תשוקותינו האנוכיות הגיעה לממדים של התמכרות, והיא מפריעה להשגת קרבה. אלו המטפלים באלכוהוליסטים, מכורים לסמים ואכלנים כפייתיים, יודעים זאת מזמן.

עלינו ליצור מרחב וזמן רב יותר עבור אלו שאנו רוצים לאהוב. עלינו להיחלץ מאחיזת החנק המהפנטת של העידן המודרני כדי שנוכל להתמקד מחדש במערכות יחסים. איננו מוכרחים לערוך שינויים גורפים בסגנון חיינו החל ממחר: התקדמות רוחנית אמיתית מתרחשת כמעט תמיד בצעדים זעירים. עם זאת, איננו יכולים להרשות לעצמנו לסטות מדרכנו כתוצאה מההסתערות המפתה של ה"קידמה" ואיננו יכולים להתמקד בהעמקת האינטימיות עם בן/בת זוגנו כשדעתנו מוסחת.

התקדמות רוחנית אמיתית מתרחשת כמעט תמיד בצעדים זעירים

החיפוש אחר קדושה אינו דורש מאתנו להיפטר מכל הטלפונים הסלולריים והזימוניות, למרות שהוא עשוי לדרוש מאתנו לכבותם במהלך שעות מסוימות במשך היום. אם נדע להשתמש בהן בחוכמה, טכנולוגיות מסוימות - כגון משיבונים ושירותי תא קולי - יכולות אפילו לעזור ביצירת הפרטיות והשקט הדרושים לשגשוג הקדושה.

התגברות על האובססיה שלנו לאוכל, אין פירושה לוותר על נפלאות המטבח הסיני או על גלידת בן-אנד-ג'ריס, אך היא עשויה לעזור לנו לטעום מתענוגות אלה בשבתות, חגים ומועדים אחרים, כך שנוכל להתרכז פחות בסעודה ויותר באלוקים ובאהובינו.

יהודים רבים כבר מרכזים את זמן קניית הבגדים שלהם לתקופת החגים, ודבקות קפדנית יותר במנהג זה תשחרר אותנו מהשיטוט האופייני בקניונים ומהריצה לחנויות בכל פעם שאנו שומעים על "מבצעים" בפרסומות. איננו צריכים לוותר על קריירה מצליחה כדי לחיות חיים מלאי קדושה, אבל ייתכן שיהיה עלינו לפנות מקום בלוח הזמנים המקצועי שלנו לתפילה, ללימוד תורה מדי יום ואולי אפילו לארוחת ערב עם הילדים.

בכך לא תמה רשימת ההמלצות, אך זו רשימה ארוכה ביותר ואין רשימה אחת שמתאימה לכולם. כמו כן, לא ניתן ליישם את כל ההמלצות בבת אחת. עם זאת, נוכל לקבוע לנו מנהג משפחתי, לעשות צעד אחד מעשי כדי להתקרב לקדושה מדי שנה, אולי בראש השנה. ההשפעות של מנהג כזה לאורך 5 או 10 שנים עשויות לעלות על כל דמיון.

גוי קדוש

לפני מספר שנים התארחה בשבת בביתנו אישה חילונית רווקה. הייתה זו סעודת ליל שבת. היא ישבה בשקט רב והביטה בנו צוחקים, משוחחים ושרים. בסוף הערב, היא פנתה אליי וברצינות תהומית שאלה כיצד הצלחתי לקיים מערכת יחסים כה חמה עם אשתי וילדיי. בדומה לאנשים רבים הגדלים בתקופה זו, אישה זו מעולם לא ראתה קדושה והמראה השפיע עליה עמוקות.

האמת היא שכמעט לכל יהודי יש פוטנציאל לקדושה אמיתית בחייו. יש לנו שבת. יש לנו חגים. בזמנים מיוחדים אלה, אנו נוטשים את הסחות הדעת ומנסים להתמקד יותר באלוקים ובמשפחתנו. גם חוקי הכשרות מגבילים את התאוות הקולינריות שלנו.

חוקי התורה המורכבים יוצרים זמן ומרחב לקרבה. אלוקים אמר לנו, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ותכופות אנו חווים את ההתגשמות של אותה הבטחה. היינו רוצים לחוות זאת יותר.

אם נקבל על עצמנו מחויבות אמיצה היום, אולי בשנה הבאה נתבונן לאחור ונצהיר, "תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו - מה שמקדשים אותו".