אחד הניסים שאנו חוגגים בחנוכה הוא נס פך השמן. בתוך ההפיכה וההרס שחוללו היוונים בבית המקדש, נמצא פך שמן אחד טהור וחתום. כמות השמן בפך התאימה להדלקת המנורה במשך יום אחד. המכבים שאפו להדליק את המנורה בשמן זית זך וטהור, אך ידעו שדרושים שמונה ימים כדי להפיק שמן חדש כזה ולהביאו למקדש.

האם חשבתם פעם איך הייתה החברה של ימינו מתייחסת למציאת פך השמן?

אולי התגלית החשובה הייתה מתוארת באמצעי התקשורת, אם בכלל, כ'חסרת חשיבות' - משום שהשמן המועט לא יוכל להציל את המצב ולפתור את בעיית החסר בשמן זית זך.

"הכל או לא כלום" ייטענו אולי אנשים שונים, וימליצו לא להדליק את המנורה בכלל (אם אי אפשר לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, אז בשביל מה בכלל לטרוח?).

אנשים מעשיים יותר היו אולי מנסים למצוא כל מיני פתרונות פשרניים, כמו למשל לכבות את המנורה אחרי כמה שעות וכך לשמור על השמן, או להשתמש בשמן מסוג אחר.

הם החליטו לעשות את המקסימום עם מה שהיה בידיהם, ולתת לה' לדאוג לכל השאר.

אין ספק שהמכבים ידעו היטב מהן האפשרויות העומדות בפניהם, ובכל זאת החליטו להדליק את המנורה בדרך המהודרת ביותר. הם עשו זאת למרות שידעו שכך תכלה כמות השמן שעמדה לרשותם כבר ביום הראשון, ושלא יוכלו להמשיך לעמוד בסטנדרט הגבוה, שעליו כל כך רצו לשמור. ובכל זאת, הם החליטו לעשות את המקסימום עם מה שהיה בידיהם, ולתת לה' לדאוג לכל השאר.

יש כאן מסר עמוק בשבילנו. כמה מאמצים חשובים נעזבים בצדי הדרכים כי לא מובטחת לנו הצלחה מושלמת? ועם זאת, התוצאה של אפס מעשה מתוך חשש לכישלון, היא עצמה כישלון. אנחנו יכולים ללמוד מהמכבים שכשיש מטרה ששווה להשיג, צריכים לסלק את הפרפקציוניזם המשתק, ובמקומו, להסתמך על מה שיש וליצור מציאות חדשה כנגד כל הסיכויים.

בחנוכה הזה, נוכל לאמץ לעצמנו את מורשת המכבים. בחרו מטרה חשובה שדחיתם בגלל חשש מכישלון, ונסו להשיג מה שתוכלו. אל תדאגו להצלחה המושלמת. פשוט השקיעו בכך את כל מה שיש לכם ברגע זה, ואת מידת ההצלחה תשאירו לאלוקים.

בדיוק כפי שה' עשה ששמן של יום אחד יבער שמונָה, הוא יכול לממש גם את מטרותיכם - אפילו אלה שאתם מאמינים שהן מעבר לאחיזתכם. וזה מה שנקרא נס.