הנה עומדים אנו עוד מעט להיכנס לחודש אדר. או שמא נכנסנו כבר?

זהו ספק רציני לאלה הלוקחים את החיוב של "משנכנס אדר מרבים בשמחה" בצורה רצינית. מתי אמורים להתחיל להרבות בשמחה בשנה מעוברת? האם כבר מאדר הראשון או שמא רק מאדר השני? לי אין הכרעה ברורה בעניין. לכן, אני מחמיר על עצמי בשאלה זו, ומנסה כבר מחודש אדר ראשון להרבות בשמחה. וכך אני מציע לכם, גם אם אתם נוהגים אולי להקל בשאלות וספקות אחרים - במקרה הזה עדיף להחמיר.

נתקדם לעבר שאלה מהותית יותר בתחום השמחה, זו העומדת על קצה הלשון של כל אחד.

איך? מה עושים כדי להרבות בשמחה? אם המעשה היה תלוי בגוף, בו אנו יכולים לשלוט היה קל לעשותו, אבל השמחה היא תחושה שבלב, איך שולטים עליה?

שאלה גדולה היא זו, אך ננסה במאמר זה לפתוח פתח קטן לעניין.

יודעים אתם את ההבדל בין מילון לאנציקלופדיה? במילון ניתן למצוא כל מילה שיש בשפה, ומספר שורות המבארות את פירוש המילה. ואילו באנציקלופדיה יש ערכים, עם מספר עמודים על כל ערך.

במילון יש אלפי מילים, אחת מהן לא נעדרת. אין מבחינים בין מילה אחת לשנייה, שמא זו חשובה יותר מהאחרת. כל מילה נכנסת למילון. ואילו באנציקלופדיה בוחרים בקפידה את הערכים. מספרם של הערכים מוגבל, וכל "ערך" צריך שיהיה כזה שאפשר לכתוב עליו הרבה, לבאר ולהאריך. ולכן, מחשבה רבה ניתנת עוד בתחילת הדרך, לגבי מה ייכלל ברשימת הערכים של האנציקלופדיה.

וזהו העניין כאן. להבדיל בין "מילה" לבין "ערך". להעלות את דרגת החשיבות של העניין הנידון. להבחין בין חשיבות כלשהי - לבין חשיבות עליונה.

חשוב או חשוב מאוד

משל, למה הדבר דומה? ניקח כדוגמא את תחום ההתעמלות.

כל אחד יודע שזה 'חשוב'. רופאים ממליצים בחום, מסבירים כמה זה תורם לבריאות, ולכל מערכות הגוף. כולם מסכימים על זה פה אחד. ועם כל זאת, לא כל אדם נותן את הדברים אל לבו. יש מי שעסוק מדי ופשוט 'לא מסתדר' לו. חבל, אבל זו מציאות.

אך מה עם אדם שלאחר בדיקה רפואית הרופא הבהיר לו שאם הוא לא יתעמל הוא עלול ללקות בהתקף לב נוסף ובזה תסתיים הקדנציה שלו בעולם הזה...? אדם שכזה כבר מסתכל על הנושא בצורה אחרת לגמרי. אצלו זה עלה דרגה, זה לא 'חשוב' (במרכאה אחת לפני ואחרי), זה "חשוב מאד!!!" (הפעם עם מרכאות כפולות, וכמה סימני קריאה לקינוח). העלאה זו בדרגה כבר תגרום לו לעשות את מה שצריך (כך אנו מקווים), תיתן לנושא את תשומת הלב הראויה ואפילו תדחה עיסוקים אחרים מפני הצורך הדחוף בהתעמלות גופנית.

זהו המשל. ומה הנמשל? נתחיל בסיפור קטן.

אי אפשר להגדיר שמחה כדבר 'חשוב'

סיפר לי ידיד יקר, חסיד אחד, שזמן קצר אחר נישואיו הוא נכנס לקבל הדרכה מרבו. הרב הסביר לו אודות חשיבות מידת השמחה, כיצד זה צריך להיות יסוד שעליו נבנה הבית, זה מועיל לשלום בית ולחינוך ילדים ולכל שאר הדברים הטובים.

"אכן", אישר החסיד, "זה באמת חשוב".

"לא", תיקן הרב, "אי אפשר להגדיר שמחה כדבר 'חשוב'. יש הרבה דברים 'חשובים' בחיים, וכשהם חסרים - מסתדרים בלעדיהם...

"אבל השמחה זה היסוד שעליו צריך לבנות את הכל!"

להעלות דרגה

בדיוק זו הכוונה. מרבים בשמחה על ידי שמבינים ששמחה זה לא דבר 'חשוב', אלא (אתם יודעים כבר מה אני עומד לכתוב) "חשוב!!!". זה עלה דרגה.

צריך להבין שלא מדובר בעוד מילה במילון, אלא בערך באנציקלופדיה, ואז הלב ער יותר לשמחה, מחפש אחריה, מחשיב אותה - אז, תמצא מידה זו את מקומה הראוי. עצם בקשת השמחה מביאה את הלב לידי כך.

הוכחה וראיה יש לי ליסוד זה. הרי מצוות רבות נכתבו בתורה, ובכולן הדרכה מפורטת כיצד לקיים אותן. יש חיוב להניח תפילין, לדוגמא, ופירוט הלכתי נרחב בכל שלב של הכנת התפילין ואופן הנחתן. וכך בכל מצווה ומצווה.

כלומר, כמעט בכל מצווה. מה עם שמחה? הרי מצווה היא; פסוק מפורש יש אודות חובתה של מידה זו, של קיום מצוות מתוך "שמחה וטוב לבב", ועם כל זאת, אין הנחיות כיצד להשיג אותה, כיצד לקיים את ההלכה - הייתכן?

הוא שאמרנו. מעצם הידיעה אודות חשיבותה, כבר תבוא ותגיע מידה זו אל הלב.

מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתחיל בהעמקת ה"חשיבות" (הפעם - בשתי מרכאות) של העניין, הלב כבר ימצא את המסילות הנכונות להשיג את המטרה.