אנו נכנסים אל החודש העברי סיוון. האירוע המרכזי שהתרחש בחודש זה (וככל הנראה בכל ימות העולם) הוא מסירת התורה, מה' לבני ישראל, בהר סיני.

סיוון הוא החודש השלישי בלוח השנה העברי, אם מתחילים למנות את החודשים בניסן כפי שנקבע בתורה. 3 הוא מספר רב משמעות ביהדות. משה היה הילד השלישי במשפחתו. בני ישראל פתחו את תהליך ההיטהרות בן שלושת הימים, כדי להכין את עצמם לקבלת התורה, בשלישי בסיוון. ה' חילק את העם לשלושה סקטורים בעלי תפקידים שונים: כוהנים, לויים ויתר העם - ישראלים.

לפני שנבחן את ההקשר המיסטי של המספר שלוש, עלינו להבין מהי בעצם "אמת". משמעותה של המילה אמת היא הרבה יותר מדיוק לשוני. שמה הקבלי של האמת הוא "תפארת", אשר בפרושה העמוק, משמעותה "הרמוניה". לא בדיוק האסוציאציה המקובלת של המילה אמת. מה הקשר?

האמת היא סינתזה של המכלול.

המהר"ל, החכם היהודי הידוע מתקופת הרנסנס, מגדיר אמת כתמונה שלמה - כולל העבר, ההווה והעתיד; כולל המציאות הפנימית, ומנגד - החיצונית. זוהי סינתזה של ההרמוניה הכוללת. אם יש דבר אמיתי בִּכלל, הוא חייב להיות אמת רוחנית, גשמית, מתמטית ופילוסופית. אם הרעיון "עובד" רק במישור אחד אבל אינו מתאים ליתר המישורים, הוא איננו אמת במובנה הטהור.

חיינו מוגבלים, ועל כן נמנע מאיתנו לראות נכוחה את העתיד אל הנצח. הגישה שלנו לכל דבר שהתרחש לפני שנולדנו משולבת בדעותיהם של אנשים אחרים על העבר. הוסיפו מנה נכבדת של סובייקטיביות רגשית אפילו לגבי מה שמתרחש איתנו בהווה, ונראה שחיפושנו אחר האמת נידון מראש לכישלון.

אמת עילאית, מעצם הגדרתה, באה ממקום שנמצא מעבר לזמן ולמקום. המהר"ל מתייחס לאותה אמת מוחלטת בתור האמת היחידה. הפעם היחידה שבה הייתה לנו גישה אל האמת הזאת הייתה בהר סיני, שם שמענו את קול האלוקים.

מעל ומעבר

מנקודת מבט זו, אנחנו יכולים להתחיל לבחון את משמעות המספר שלוש. המהר"ל מתאר בפנינו שלשלת חוליות. כשאנחנו מחזיקים אותה בידנו, החוליה הראשונה נוגעת בשנייה. השנייה נוגעת הן בראשונה והן בשלישית. השלישית נוגעת בשנייה וברביעית. כך יוצא שהחוליה השלישית היא הראשונה בסדרה שאין לה מגע ישיר עם החוליה הראשונה. לכן, המספר שלוש מסמל משהו חדש, אבל לא מנותק.

המהר"ל מכנה את האיכות הזו של המספר שלוש (חדש אבל לא מנותק) בשם "נבדל"; חלק מתהליך, אבל גם מעבר לו. כך למשל, משה, הבן השלישי במשפחתו, היה מחובר לאמונת המונותיאיזם אותה החל אברהם, אבל צעד צעד נוסף קדימה, ונתן לעמו תחושה של אומה נפרדת המבוססת על התורה.

חודש סיוון מחובר מבחינה היסטורית לניסן, חודש הגאולה. יחד עם זאת, בסיוון התקדמו בני ישראל צעד נוסף מעבר לחירות הגשמית והפכו לאוטונומיה רוחנית, המוגדרת רק על ידי התורה, היא דבר ה'. נבדל. מחובר, אבל חדש. חלק מהתהליך, אבל גם מעבר לו.

בתחנת הרכבת

מה זאת אומרת לחיות עם הנשגב? לאחרונה חוויתי משהו שעורר בי תובנה חדשה לראות עד איזה עומק משפיע מושג זה, המופשט לכאורה, על החשיבה היומיומית שלי.

המציאות הגשמית כל כך תוססת ועכשווית, שהיא מאפילה על המציאות הנעלה.

עמדתי בתחנת הרכבת, השעה הייתה בערך 2:00 בצהריים והרציף היה כמעט ריק. הנוסעים היחידים שעמדו שם היו שתי נשים וגבר. אחת הנשים, שעמדה קרוב אליי, איבדה לפתע את שיווי המשקל שלה ונפלה לאחור. באופן טבעי התכופפתי לעברה כדי לעזור לה לקום. עיניה היו פקוחות, אבל היא לא הגיבה. היא איבדה את הכרתה.

האישה השנייה על הרציף התקרבה. היא שאלה אותי אם אני יודעת עזרה ראשונה. עניתי שלא, והיא טענה שגם היא לא, אבל בכל זאת רכנה לבדוק את הדופק של האישה. כשהיא גילתה שאין דופק, היא התחילה מייד לבצע החייאה. היה ברור שהיא יודעת מה היא עושה.

בינתיים, התקשרתי למד"א. 5 דקות עברו. האישה הביטה בי, תשושה. חיקיתי את ביצועיה, ושחררתי אותה. תוך זמן קצר הגיע למקום שוטר. נחרדתי. אנחנו היינו זקוקות לחובש, לא לשוטר! הוא התחיל לבצע הנשמה מפה לפה, ככל הנראה הטיפול היחיד שידע להעניק כעזרה ראשונה.

לפתע הזדעזע הרציף מתנודות הרכבת המגיעה. האישה שפתחה בהחייאה, האדם היחיד שבאמת ידע מה לעשות, מלמלה משהו על החדרת צינורית ועלתה על הרכבת. הבטתי בה באימה. אדם גוסס, והיא לא יכולה לוותר על הרכבת?!

לאחר כמה דקות הגיע סוף סוף צוות אמבולנס. מאוחר יותר, כששחזרתי את האירוע, הטריד אותי איך אותה אישה, שבלית ברירה פיקחה על ניסיונות ההחייאה, יכלה לעזוב בפשטות את האירוע כדי לעלות על הרכבת. כמה חשובה יכולה להיות פגישה עסקית או סיבוב קניות או אפילו טיפול כימותרפיה בהשוואה להצלת חיים?

התשובה הצטיירה לי בהפך של "נבדל". אילו הייתי שואלת אותה את השאלה הזאת יום קודם, היא הייתה עונה בלי כל ספק "הצלת חיים חשובה יותר". היא בהחלט יודעת את האמת המוחלטת. הבעיה היא שכאשר הרכבת דהרה בפועל אל התחנה, היא נלכדה בהוויה של כאן ועכשיו. המציאות הגשמית כל כך תוססת ועכשווית, שהיא מאפילה על המציאות הנעלה.

זה "נבדל". זה לחיות מתוך חיבור לאמת העליונה שהמציאות החיצונית משדרת.

וכיצד היה נראה "נבדל"? תארו לעצמכם, שלאותה אישה שידעה לעשות החייאה נקבע ראיון שעשוי להביא לה את משרת חייה. תארו לעצמכם, שהרכבת לאותו מקום מגיעה רק אחת לשלוש שעות. תארו לעצמכם שהיא מובטלת מזה שישה חודשים ובאמת צריכה את העבודה הזאת. וכעת דמיינו שהיה לה כל כך ברור שהצלת חיים חשובה יותר מכל הנאמר לעיל, ושכאשר הרכבת הגיעה היא בחרה להישאר עם האישה עד לבוא הרופאים, והיא ידעה, בלי היסוס או חרטה, שזאת הייתה הבחירה הנכונה. זה "נבדל". זה לחיות מתוך חיבור לאמת העליונה שהמציאות החיצונית משדרת.

קבלת התורה היא הנבדל המוחלט. זו התחייבות ללכת מעל למיידי, התוסס והמציאותי לכאורה, ולהגיע אל התמונה הנשגבת הכוללת שהיא תמצית האמת.

מזל החודש - תאומים

משה לא היה היחיד שהביא את עם ישראל אל המקום שבו יכלו לשמוע את האמת. אחיו אהרון שימש כדובר שלו כבר בראשית דרכו במצרים, כשהגיע לארמון פרעה עם הדרישה השערורייתית לשחרר את בני ישראל. כל אחד מהם מילא תפקיד בהרחבת המודעות שלנו בדרך אישית וייחודית. משה היה המחוקק האולטימטיבי. הוא העביר את המצוות שמלמדות אותנו היכן להציב את הגבולות, אם ברצוננו להתעלות מעל לאמת המזויפת ולהגיע לתחום האמת המוחלטת והנשגבת. אחיו אהרון קיבל כל יהודי באהבה, וקידם את הכמיהה הנסתרת לחיות חיים נעלים יותר ומקיפים יותר מהיומיום. צדק ואהבה נשקו; אין זה מקרה שסמלו של החודש הוא תאומים.

מגילת רות

בכל אחד משלושת הרְגָלִים (פסח, שבועות וסוכות, שנחגגו בעבר בעלייה לרגל לירושלים) יש התמקדות בעניין שונה. בכל אחד מהם קוראים מגילה אחרת, המתארת אספקט ספציפי של הקשר שלנו עם האלוקים.

בשבועות אנו קוראים את סיפורה של רות (ר' סקירה נמרצת של מגילת רות), הנסיכה המואבייה שעזבה את כל הידוע והמוכר כדי לצעוד בעקבות חמותה נעמי לארץ ישראל, לחיים של מחסור גשמי ושל אמת רוחנית. הסיפור שלה הוא הסיפור של כולנו בחודש זה, כאשר אנחנו מנסים לנוע מעבר לאחיזת האמת המוגבלת שלנו ולהתקרב יותר אל התמונה המושלמת שראינו בסיני.